נמס, יהודה (יהוד’לה)
בן אסתר ובנימין, נולד ביום ט' באדר תר"ץ (9.3.1930) בירושלים. למד בבית-הספר יסודי ובבית-הספר המקצועי התיכון של "המזרחי" בעזרת מלגה שקיבל וסיימו בהצטיינות. בזמנו הפנוי הירבה לקרוא ספרים. ביום עבד כחרט ובערבים השתלם בבית- ספר תיכון ערב. הוא הצטרף ל"מכבי", הצטיין בספורט והיה אלוף הנוער בריצה ל200 ,-100 ו400- מטר, וקיבל אותות- הצטיינות בקפיצה לרוחק ולגובה. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע, ובגיל 16 – לחי"ש. היה סגור מטבעו ואת חברותו ב"הגנה" לא גילה אף לאביו, איש ה"הגנה" אף הוא, עד שיצאו הבריטים מתל-אביב. כשפרצה מלחמת-העצמאות היה מראשוני חי"ש פרברים בתל- אביב. השתתף בקרבות מנשיה, אבו-כביר, יאזור, סלמה ותל-א-ריש. בימי המתיחות בגליל יצא עם חי"ש תל-אביב לביצורים בגבולות הארץ. השתתף בכל מבצעי יחידתו עד התארגנות חטיבת "גבעתי" ואז צורף לאחד מגדודי החטיבה. הוא הקדיש את עצמו למלחמה בכל ההתלהבות ותום הלב, בגאון ובגבורה. במכתביו הביתה לא ניכר כל פחד מפני פלישת צבאות האויב. ספרי הקריאה חסרו לו ביותר ורק אותם ביקש בכל מכתב. אך באחת האגרות רשם: "משפחתי היקרה, תצטרכו להשלים…" עבר קורס מ"כים לספורט והיה קצין-ספורט גדודי. זאת סיפר בבית, אך למעשה נחלץ לכל תפקיד. בליל 30-31 במאי 1948 יצאה פלוגתו לפשוט על האויב המצרי ולבדוק את קוויו באזור אשדוד. יהודה התנדב ליציאה זו. המשימה בוצעה, אולם בעת הנסיגה הופגזה יחידתו קשות, רגלו רוסקה מרסיס, אך הוא פקד להוציא תחילה את שאר הפצועים ונותר האחרון. אחרי שאיבד דם רב הועבר לבית-החולים "ביל"ו" ושם נותח. ברגעיו האחרונים חזר להכרה. הביע תודתו לאחות. "זו הזדמנות נדירה לנוח" – אמר וביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948) נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. "מכבי" קבע גביע על שמו בתחרות אתלטיקה קלה.
