אברהם (אברמל'ה), בן יונה וחיים, נולד ביום ט' בחשון תש"ד (7.11.1943) בקיבוץ עין-חרוד. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בעין-חרוד-מאוחד, במגמה הריאלית. עוד כשהיה בגן התבלט אברמל'ה בהגיונו, ביושרו וברצינותו. בבית-הספר היה תלמיד ממושמע ומסודר, השתתף בפעולות החברה והתנועה ואף הדריך תלמידים מהכיתות הנמוכות. כשסיים את לימודיו התיכוניים, נבחר לצאת לשנת שירות מוקדם בהדרכה, במזכירות חטיבת בני הקיבוץ המאוחד, ושימש כמרכז אזור כרמל. אברהם הקדיש לילות כימים לתפקיד כדרכו, והשתדל למלאו ביסודיות. הוא ניחן בכושר עבודה מופלג, במעוף וביזמה רבה. תמיד התנדב לעשייה, וכל משימה שקיבל עליו ביצע בלהט, בדבקות במסירות רבה. מילדותו היה גאה אך יחד עם זאת עניו ומתרחק מרברבנות. הייתה בו מזיגה של שקט וביטחון. לדברי חבריו, ידע אברמל'ה להתהלך עם אנשים, לרכוש את אמונם ולטפח קשרי ידידות אתם. עם זאת, ידע להתווכח בתקיפות וטרח לשכנע את זולתו בצדקת דרכו. הוא היה טוב-לב ונבון. הוא אהב את בני משפחתו והתגאה בהם, אם כי ניסה להצניע את הרוך והאהבה שבו. אברהם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1963 והתנדב לחיל הצנחנים. אף-על-פי שעבר בהצלחה מבדקי טיס, החליט לשרת בסיירת צנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס צניחה, הוצב כמ"כ רובאי ביחידת סיור. מעולם לא התלונן על האימונים הקשים ועל המסעות המפרכים. כשהוצע לו ללכת לקורס קצינים, התלבט הרבה, כי לגביו היה הדבר כרוך בניתוק ממושך יותר מהבית ומהמשק. אך לבסוף נעתר וסיים את הקורס כחניך המצטיין בפלוגתו. לדברי חברו, גם בלי דרגות היו לו הכושר והיכולת לבצע כל משימה שהוטלה עליו, והוא לא השתמט משום עבודה קשה. מפקדו בקורס העריכו כבעל שכל רב וחריפות, תפיסה טובה מאוד, אופי נוח, חייל מצוין ומפקד טוב מאוד. כל מפקדיו בשנים שאחרי-כן ראו בו קצין טוב מאוד. בתפקידו הראשון כסגן-משנה – מפקד מחלקה ביחידת הסיור – ציינו מפקדו כקצין מעולה, מוכשר מאוד, בעל יזמה וכושר מנהיגות, העושה את העבודה מתוך התלהבות. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים באותה יחידה והועלה לדרגת סגן. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות בירושלים וברמת-הגולן. כעבור זמן הועבר לפלוגת סיור של חטיבת צנחנים. פקודיו בטחו בו והעריכוהו מאוד, אם כי, לדברי מפקדו, נהג בהם תקיפות. באחרונה היה אברמל'ה סגן מפקד פלוגה. לאחר השחרור חזר אברמל'ה לעין-חרוד, לעבודה בדיר ותקופה קצרה עבד בפרדס. מיד כשהסתיימו קרבות מלחמת ששת הימים, התנדב ליזום התיישבות של לוחמים ברמת-הגולן. הוא פנה לאנשים שלחמו אתו ולאחרים, והציע להקים יישוב על-מפלגתי ברמה. בסופו-של-דבר הוקם בעלייקה יישוב של הקיבוץ המאוחד, שעם אנשיו נמנו רוב המתיישבים, והוא נקרא אחרי-כן מרום-הגולן. אברמל'ה חזר למספר חודשים לעין-חרוד-מאוחד, כפי שהתחייב קודם לכן, אך כול מעייניו היו נתונים לגולן. הוא חי בהרגשה שצריך ליצור עובדות מיד, וחרד שאנשי מרום-הגולן יישארו בודדים. רווח לו מאוד כשהחלה תנופת ההתיישבות ברמה. בראשית דרכו במרום-הגולן שימש כרכז עבודה והתמסר לחיפוש מקומות עבודה, כדי שאפשר יהיה לקלוט חברים רבים. אחרי-כן היה מרכז המזנון וגזבר. כגזבר עשה מאמצים רבים, מבוקר עד מאוחר בלילה כדי למלא כיאות את התפקיד, שכן לא היה לו כל ניסיון בתחום זה. אך הוא עשה והצליח. ברבות הימים עסק בהקמת מפעל טוף – חומר בנייה חדש בארץ, שצריך היה לעבור בדיקות כדי שיאושר כחומר בנייה. במפעל ראה אברהם את ייעוד חייו והתמסר להקמתו כענף כלכלי עיקרי במשק. לדברי חבר במשק, היה אברהם משוגע לדבר, עסק בו בעקשנות ובהתמדה, ידע כל פרט, רכש ספרים רבים על מחצבות ועמד בקשר עם הטכניון. בצער רב נאבק בספקות ובחוסר האמונה שנתקל בהם. כל חייו של אברהם, כחייל וכאזרח, עמדו בסימן ההתנדבות. תמיד התנדב לעשות ולפעול, מתוך הכרה שההתנדבות היא אחד מעמודי-התווך של בניין המפעל הציוני וכי חובת ההתנדבות חלה על כל אדם במדינה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, פונו האזרחים מרמת-הגולן. אחרי שנסע להיפרד מהוריו בעין-חרוד ומאשתו וילדיו, שפונו לבית-השיטה, התייצב אברהם ביחידתו ונשלח עמה לרמת-הגולן ואחרי-כן לסיני. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בעת טיהור החיץ החקלאי, שממערב לתעלת סואץ, יצא אברהם לפעולה בהתנדבות, אף על פי שלא היה צריך לצאת, ובמהלכה פגע טיל בזחל"ם שלו והוא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעין-חרוד-מאוחד. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, אח ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. קיבוץ עין-חרוד-מאוחד הוציא לאור חוברת בשם "אחד-עשר בנים", לזכר חלליו במלחמת יום-הכיפורים, ובה מדברי בני-משפחה וחברים על אברהם וכן קטעים ממכתביו; קיבוץ מרום-גולן נטע גן לזכר חמישה מחבריו שנפלו במלחמה, ואברהם ביניהם.
