ניר (שטקל), משה

משה, בן לאה ואריה, נולד ביום כ"ז באב ת"ש (31.8.1940) בקיבוץ מזרע. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר בקיבוצו. אחרי כן סיים את לימודיו התיכוניים במוסד שבקיבוץ. משה היה תלמיד מוכשר והצטיין בלימודים – גם במקצועות ההומניים וגם במקצועות הריאליים. הוא ניחן בדמיון רב ומילדותו התעניין בתחומים רבים. במסגרת הכיתה והחברה החינוכית נודע כנער רגיש ומבריק, בעל כושר החלטה והרבה תושייה. במוסד היה אחד ממארגני הפעולות החברתיות, ובזכות מרצו וכישוריו הפך למנהיג בקרב בני קבוצתו. משה אהב בני אדם ומצא שפה משותפת עם סוגים שונים של אנשים, ועם רבים יצר קשרים עמוקים ויפים, שהיו מבוססים על אמון, אחווה ועזרה הדדית. משה היה מוכן תמיד לסייע לכל אדם, בעצה ובמעשה. הוא ידע להתלהב ולהתפעם מחוויות וממראות, השרה משלוותו ומרגישותו גם על סביבתו, ובזכות חיוכו התמידי היה חביב על כל מי שפגש בו. בילדותו בקיבוץ ספג את האהבה לטבע, לנוף, למולדת ולאדמה. אלה היו אהבותיו הגדולות במשך כל חייו. כבר כילד הכיר את כל ענפי המשק, התעניין בנעשה בכל אחד מהם ואהב את החיים בחיק הטבע. ברבות הימים הפכה אהבה זו ללימוד מעמיק במסגרת החוג לידיעת הארץ, וכן בטיולים רבים וארוכים, שכן ניצל כל רגע פנוי לטיול. משה היה נער יציב ובריא בנפשו ומושרש בנוף המולדת. פרט לטיולים הקדיש חלק מזמנו הפנוי לשתי אהבות אחרות שלו – הצילום והספרות, וכן מצא זמן לעסוק בהדרכה במסגרת תנועת הנוער "השומר הצעיר" בקיבוצו ובמוסד החינוכי במזרע. הוא קיים קשרים עמוקים עם בני משפחתו, שהיו מושתתים על הבנה ואהבה הדדיים. משה גויס לצה"ל במחצית יולי 1959 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים למקצועות השריון נשלח לקורס מפקדי טנקים. אחרי-כן שירת ביחידת שריון ומאחר שהצטיין בתפקידו נשלח לקורס קצינים ואחרי כן השתלם בקורס לקציני שריון. משסיים, מונה מ"מ ביחידת שריון ואחר כך הוצב בתפקיד סמ"פ טנקים. לאחר כשלוש שנות שירות הצטרף לצבא הקבע, ושירת עוד כשנה וחצי. במשך כל שנות שירותו היה משה ידוע כמפקד הדואג לחייליו, מסור להם, ומתעניין בצרכיהם ובבעיותיהם, אך יודע להקפיד על משמעת ועל יעילות בעבודה השוטפת. בתום שירותו הסדיר הוצב ביחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. במלחמת ששת הימים נטל חלק בקרבות על ירושלים, בחזית ירדן וברמת הגולן. בזמן מלחמת ההתשה שירת כמפקד יחידה באזור התעלה. לאחר השחרור יצא לשנת עבודה במסגרת התנועה. זמן-מה היה ראש הקן של התנועה בקיבוץ, ואחרי-כן הדריך בקן "השומר הצעיר" ברחובות. במסגרת עבודתו ברחובות פגש ברבקה ונשא אותה לאישה. הוא חזר למזרע והחל לעבוד בענף הפרדס, ולאחר מספר שנים מונה למרכז הענף, הודות למסירותו ולידע הרב שרכש. למרות שהיה טרוד בעבודה הקשה מצא משה זמן לעסוק בהדרכה ובפעילות חברתית בקיבוץ, וכן לא הזניח את אהבותיו הישנות – הטיולים והסיורים. לימים גבר רצונו לצאת קצת לעולם הרחב ולהכירו, ולפיכך הלך להשתלם בקורס שהכשיר שליחים לארצות מתפתחות. עם תום הקורס יצא למדגסקר עם אשתו ובתו רינת, שהייתה אז כבת שלושה חודשים. שם מונה אחראי על פרוייקט פרדסים, שהיה מהגדולים שהקימה ישראל באפריקה. הצלחתו בתפקיד זה הייתה מרובה, ולאחר שנת עבודה הועבר לצ'אד, ושימש שם כאחראי בחוותו של נשיא המדינה. גם באפריקה הרבה משה לטייל כדי להכיר את ארץ מושבו ואת תושביה. הוא התיידד עם הפועלים בפרדס, למד את שפתם, את מנהגיהם ואת אורח חייהם, והשתדל לעזור להם בדברים קטנים, שגילו להם עולם חדש, לא מוכר. עם שובה ארצה חזרה המשפחה לקיבוץ מזרע, אולם רצונו של משה להתנסות בחיים אחרים הביא אותו לכלל החלטה לעבור לגור בעיר. הוא נתקבל לעבודה בחברת "יכין", באותו ענף שאהב כל כך – הפרדס. הוא מונה כמדריך בפרדסים בצפון הארץ. כחודשיים לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים עברו משה ובני משפחתו לגור בעיר חדרה. במלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לרמת-הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. בקרב שניטש על "ציר הנפט" ליד חושנייה ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע משה מצרור כדורים שנורה אל הטנק שלו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במזרע. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. קיבוצו ובני משפחתו הוציאו לאור לזכרו חוברת זיכרון שכלולים בה דברי חברים מתקופות חייו השונות על דמותו של משה, על אורח חייו ועל פועלו.