ניר (סופונרו), מיכאל

מיכאל, בן יונה וטוני, נולד ביום א' בחשון תשי"ג (20.10.1952) בבאר-שבע. הוא למד שם בבית-הספר היסודי "נטעים", ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני המקיף א', במגמה הריאלית. מיכאל נולד לאם חולת-לב והיה חשש לחייה בעת לידתו. הלידה עברה בשלום, אך כשהיה בן תשע נפטרה אמו. מיכאל (שכונה בפי חברים "סופו") היה ילד פעלתן ומלא מרץ. אף-על-פי שהיה הצעיר בין חבריו, נחשב בעיניהם מנהיג ואף היה קובע מה יעשו. הוא נהג לאסוף גרוטאות שונות בחצר ביתו, ובעיקר הביא שמה בעלי-חיים: גוזלים, גורי-חתולים וכלבלבים חסרי-בית. מיכאל היה תלמיד מצטיין, אולם יחד עם זאת היה שובב גדול. הוא השתעמם בכיתה וריכז את התעניינותו בחבורת הילדים שהיה מנהיגה ושהיו לה דגל וסודות משלה. בילדותו היה מיכאל חבר בתנועת "השומר הצעיר". בבית-הספר התיכון כבר מצא שפה משותפת עם המורים. הלימודים והחוגים השונים עניינוהו ולפיכך הצטיין בלימודיו (ואף בתעודתו נרשם כך), ובעיקר בפיסיקה ובמתמטיקה, מקצועות שאהב מאוד. הוא הוסיף על הידע שרכש ממוריו והעמיקו בעזרת "חונך", פרופסור מהאוניברסיטה, ועל-ידי קריאה ולימוד עצמי. כן השתתף בכנסים של נוער שוחר מדע ונהנה מאוד לבלות את הקיץ וללמוד ב"מכון ויצמן" ברחובות, במסגרת הפעולות למען נוער שוחר מדע. מיכאל היה חובב ספורט, ובמיוחד הצטיין בכדורסל. הוא הרבה להתאמן ובכל יום אחרי-הצהריים התאמן במגרש במשך שעות. כן השתתף במחנות-אימונים ב"מכון וינגייט" וברבות הימים הצטרף לקבוצת "מכבי" באר-שבע. היה לו אוסף של בולי ישראל, שטיפח אותו היטב, והאלבומים שלו היו מסודרים יפה. מיכאל הרבה לטייל, יצא למסעות ולמחנות עבודה והגיע לכל פינה בארץ. בחופשת הקיץ שלאחר סיום הכיתה השביעית עשה חודש באנגליה, במחנה לימוד ובטיולים. מיכאל היה "משוגע" לטיס עוד מילדות ובנעוריו התעניין בתחום זה באורח רציני יותר. בשעות הפנאי היה מרכיב דגמי מטוסים והרבה לקרוא ספרים וחומר טכני. הוא עזר הרבה לחבריו להתכונן לבחינות הבגרות, אך הוא עצמו בילה את עתותיו במגרש הכדורסל. חבריו לא האמינו והיו מעמידים משמרות לראות מתי כבה האור בחדרו. אף-על-פי-כן עבר את הבחינות בהצטיינות. שאף להיות מדען ותכנן ללמוד פיסיקה ומתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית, אבל הלך למבדקי טיס והתקבל. עד שגויס לצבא עבד כמחצית השנה בעסקי התובלה של אביו. מיכאל גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1971 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות עבר קורס טיס וקורס צניחה, ובנובמבר 1972, גאה ונרגש, קיבל את "כנפי הטיס". הוא הוצב כטייס בטייסת, ובחוות דעת עליו ציין מפקדו, שהוא נוח, פעיל וממושמע ושרמתו המקצועית טובה. חודשיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים הועבר מיכאל לטייסת אחרת כטייס מסוק. בסוף ספטמבר 1973 נשא מיכאל לאישה את בת-מחזורו מבית-הספר התיכון ובעוד הזוג מבלה ב"ירח דבש" פרצה מלחמת יום-הכיפורים. מ"ירח הדבש" מיהר מיכאל לבסיס. הוא השתתף בפעילות מבצעית בצפון ובדרום, הצניח כוחות, פינה פצועים ועסק במשימות סיור ותובלה שונות. מפקדו סיפר שבמלחמה הצטיין מיכאל במוראל גבוה ושהיה נכון לכל משימה. בתום מלחמת יום-הכיפורים הועלה לדרגת סגן. אחרי-כן השתתף כטייס במלחמת ההתשה בצפון. בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז בניסן תשל"ד (19.4.1974), כשחזר מקרב בצפון, אירעה התנגשות בין שני מסוקים בשדה התעופה של מחניים. מסוקו של מיכאל עלה בלהבות וכל שמונת נוסעיו נהרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, אב; אשת אביו ואחות. משפחתו ועמה עוד שתי משפחות שבניהן נספו עמו, תרמו כסף לקרן מלגות שנתיות על-שמם, על-יד חברה לנאמנות של "בנק לאומי לישראל;" שמונה המשפחות שבניהן ניספו בתאונה הקימו במשותף יד זיכרון במקום התאונה במחניים שנקרא "יד לשמונה".