בן אהובה ויוסף. נולד ביום כ"ט בניסן תשל"ה (10.4.1975) בחיפה, לאחר מלחמת יום כיפור. הוריו בחרו את שמו מתוך הפסוק המקראי "יובל, הוא היה אבי כל תפש, כינור ועוגב", פסוק הבא לסמל תקווה לשלום ושמחה. יובל גדל והתחנך ברחובות. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי בכור לוי ברחובות והמשיכם בחטיבת-הביניים ותיכון דה- שליט, שם סיים את לימודיו במגמה הפיסיקלית בהצטיינות. יובל חונן ביכולת גבוהה במקצועות הריאליים, ובפרט במתמטיקה. בנוסף, גילה עניין רב בהיסטוריה. יובל היה נער פעיל ומקובל מאוד מבחינה חברתית. הוא היה צנוע מאוד, וחיוך ביישני היה נסוך תדיר על פניו. בגיל צעיר הרבה יובל לבנות בלגו ולהרכיב דגמי מטוסים. תחביב נוסף היה העיסוק בספורט. ענפי הספורט החביבים עליו היו כדורסל וטניס שולחן, ובשני ענפים אלה אף השתייך לקבוצת מכבי רחובות. בנוסף היה אוהד "שרוף" של קבוצת מכבי נתניה בכדורגל. בגיל העשרה רכש מערכת סטריאו, בכסף שהשתכר מעבודתו במהלך הפגרה השנתית. מאז הרבה להאזין למוסיקה, ובכל הזדמנות נהג לרכוש קלטות ותקליטורים חדשים. עם סיום התיכון, בתחילת חודש דצמבר 1993, התגייס יובל לצה"ל לחטיבת הצנחנים והחל טירונות קרבית. על אף ששבר את רגלו בתחילת הטירונות, עמד על כך שישלים את המסלול התובעני והקשה, תוך שהוא מפגין כוח רצון עז ותחושת שליחות יוצאת דופן. הוא הוכשר כלוחם ועבר קורסים שונים. בשל נתוניו הגבוהים נשלח לקורס קצינים ובסיומו היה למפקד מחלקה בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. בחורף 1996 החל יובל את שירותו בצבא הקבע. הוא נחשב לקצין מבריק, בעל יכולת פיקודית גבוהה. בחוות-הדעת התקופתיות תואר על-ידי מפקדיו כקצין רציני, מקצועי ו"מאוד איכותי". יובל הביא את מחלקתו להישגים יפים. תוך גילוי יוזמה, מעורבות והשקעה רבה, הוא שיקם וקידם את מחלקתו ותרם תרומה גדולה להתאוששות הפלוגה כולה, שהיתה נתונה בקשיים. יובל, שהפגין מעורבות ורגישות, היה אהוב ונערץ על פקודיו. בהמשך הוצב יובל כמדריך צוערי חי"ר בבה"ד 1 לתקופה בת חצי שנה, שבסיומה אמור היה לשוב לגדוד 101 כסמ"פ עד לשחרור הקרב ובא. ביום כ"ד באייר תשנ"ז (30.5.1997) נפל יובל בקרב עת הוביל את צועריו לפעילות מבצעית. הכוח שבפיקודו פעל בגזרה המרכזית באזור הביטחון בדרום לבנון. יובל נפגע פגיעה קטלנית מפצצת מרגמה שירו המחבלים. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. על תפקודו של יובל בקרב האחרון סיפר אחד מחייליו: "כמפקד, שגם ברגעי השגרה הוכיח את גדולתו, נתת לנו את השיעור הגדול מכולם ברגעים האמיתיים אליהם הכנת אותנו. בשטח אויב, תחת אש המרגמות, כשעל פני כולנו ניבט הפחד, ניצבת קר כקרח ודאגתך היחידה הייתה לעמוד במשימה ולהחזיר חייליך בשלום. גורל אכזר הכה ואדם גדול שהיה עמוד האש לפני המחנה נקטף". יובל הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברחובות. הותיר אחריו הורים, אחות – נוגה ואח – עמיחי. על מצבתו נחקקו מלות הפרידה של חייליו בנאום ההספד: "הלכנו אחריך באש ובמים. לא נשכחך." במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין- שחק: "יובל שירת כמפקד צוות בקורס קציני חי"ר בבית-הספר לקצינים של צה"ל, ותואר על-ידי מפקדיו כקצין מקצועי ואחראי, שהקפיד על קלה כחמורה ומילא את תפקידו במסירות אין קץ. יובל בלט בדאגתו לחייליו, היווה עבורם דוגמה ומופת לחיקוי, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד". מפקד בית-הספר לקצינים, אלוף-משנה מוני, כתב למשפחה: "יובל חזר לגזרה בלבנון, בה פעל במשך כארבעה חודשים לפני הגעתו לבית-הספר לקצינים. הפעם, כמוביל צוערים למשימה מבצעית ומלמדם יסודות בהכנה ופיקוד על כוח במבצע. כמו תמיד, כך גם הפעם, יסודי, ביקורתי, חדור תחושת אחריות, כשטובת אנשיו מעל לכל, בהשקעה ובמתן דוגמה אישית אין קץ. נחוש, נמרץ, תובעני בקשר לרמה הנדרשת ונמצא בכל מקום בו ניתן להשפיע ולשפר. בזמן האירוע, כשנפלו סביב הכוח פצצות המרגמה של המחבלים, העביר בשקט ובקור רוח דיווחים מדויקים ומסודרים ונסך ביטחון באנשיו ובפיקוד שמעליו. חיים צעירים, אם כי מלאים ותוססים, נגדעו באחת. תכניות לעתיד מבטיח נגוזו. יובל יחסר לנו כאדם, כחבר, כקצין." העיתונות סיקרה בהרחבה את הנסיבות הקשות בהן מצא יובל את מותו והאירה את דמותו. הוריו הנציחו את זכרו במצפור הפילבוקס שלרגלי מצודת ישע; כמו-כן נקראו על שמו גן-הילדים שבו ביקר בילדותו והמעבדה למתמטיקה שבבית-הספר בכור לוי, שבו למד.
