ניר, טל

בת יהודית וראובן. נולדה ביום י"ג באדר א' תשל"ו (14.2.1976) בקיבוץ מפלסים, בו גדלה והתחנכה. טל למדה שתים עשרה שנים בבית-הספר האיזורי "שער הנגב". היא אהבה במיוחד לצייר ובהתאם לכישוריה, למדה במגמה האמנותית. כפרויקט גמר בסוף שנת הלימודים בכיתה י"ב ציירה ציור שהיה מורכב משלוש תמונות ונקרא: "בריאה-ברייה". היא זכתה לציון גבוה על עבודה זו. עבודת גמר שעשתה בחקלאות, בנושא "מחקרים בעגבניות תעשייה" פורסמה על ידי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. טל, בעלת החיוך התמידי, הפתיחות לאנשים והאהבה לבעלי-חיים. בכיתה י' החלה למצוא יותר עניין במסגרת בית- הספר שאפשרה לה לבטא את עצמה בנושאים חברתיים ולרקום מסכת של קשרי ידידות, כפי שמתארים חבריה. כותב נמרוד, בן כיתתה: "איכפתית, סימפטית/ מה המצב ומה העניינים? / משפחה, אחים וציור ציורים./ אהבה היא כלבים ובכלל חיות/ אספה אבנים משונות ויפות./ מסיבות, כיופים, הנאות, רגעים/ של לבד וביחד עם כל החברים". ומוסיפה חברה: "אני נושאת בחובי זיכרון תם וקצר של ילדת פרחים קורנת שמחה, חכמה ויודעת, בוגרת ובשלה, ועם זאת נאיבית ויפה, יפה". ועוד כותבים ידידי המשפחה: "בנדיבות טווית במכחול מרקם עדין של אמירות, מחשבות והתנסויות של בחורה אצילית ובוגרת". "טל אהבה את החיים. היא היתה בחורה מאוד מאושרת. תמיד צחקה. היה לה חוש הומור, אנשים אהבו להיות לידה, והיא אהבה להיות עם אנשים. אפשר היה לדבר אתה על הכל. בעיקר ידעה להקשיב. היינו מקשיבות למוסיקה, רואות ביחד טלוויזיה. נוסעות הרבה לים. היתה לה כלבת בוקסר נהדרת בשם זואי, שהיתה כל עולמה", מספרת חברתה, אתי לוין. טל גויסה לצה"ל בראשית דצמבר 1994 והצטרפה לחיל המודיעין. לאחר הטירונות, ולאחר שהשתלמה בקורס מש"קי מודיעין, נשלחה לאוגדת עזה בתפקיד מש"קית מודיעין. מספרים חבריה ליחידה: "היית חברה טובה ואמיתית./ לא פעם הצטיירת כמשקיענית./ לתרום מעצמך תמיד ידעת/ ואת שהרגשת תמיד אמרת./ אך יותר מכל נרצה לזכור/ את אותו חיוך משגע/ שלעולם אינו גווע". ביום ט' בניסן תשנ"ה (9.4.1995), נפלה טל בעת מילוי תפקידה ברצועת עזה, מהתפוצצות מכונית תופת בסמוך לאוטובוס בו נסעה באיזור כפר דרום. היא הובאה למנוחת עולמים במפלסים. בת תשע עשרה היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, אחות – רוני ואח – שגיא. טל הועלתה לדרגת רב"ט לאחר מותה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "טל, זכרונה לברכה, נפלה במאבק נגד הטרור מהתפוצצות מכונית תופת בסמוך לאוטובוס בו נסעה באיזור כפר דרום שבחבל עזה. טל שירתה במערך המודיעין של אוגדת עזה ותוארה על ידי מפקדיה כחיילת מקצועית, רצינית ואחראית, שתרמה רבות מכשרונה בתחום השרטוט והציור להכנת עזרי המודיעין באוגדה. טל שאפה תמיד ללמוד ולהצליח, וניחנה ברמת מוטיבציה גבוהה לשירות". וכתב מפקדה: "למרות התקופה הקצרה, התבלטה טל כחיילת חיננית, מלאת חיות, שהשתלבה במהירות בעבודה ובחברה. היא הכריזה כי ברצונה להיות קצינה. טל שולבה בתפקיד מעניין עם אתגר רב, שדורש יכולת ניתוח והבנה רחבה. היא נכנסה לתפקיד ברצינות וביסודיות ותפקודה נראה מבטיח. עד מהרה נתגלו כשרונותיה בציור ובשרטוט והיא סייעה בתחום זה בנוסף לתפקידה. איבדנו חברה שאין ספק שתרמה והיתה תורמת רבות ליחידה ולצבא".