ניר (בלומנפלד), יוסף-דב

בן שבתאי ובתיה. נולד ביום כ"ד בטבת תשי"ג (14.1.1953) במושב השיתופי רגבה. הוא למד בבית-הספר ברגבה ובבית-הספר התיכון האזורי "יד-נתן" ליד עכו וסיים י"ב כיתות. הוא היה נער בריא, חזק ואיתן בגופו, בדעתו ובמעשיו. היה בעל מרץ בלתי-נדלה בתחומי פעילות רבים מספור. הוא היה ספורטאי מחונן ומצטיין וחבר פעיל בקבוצת הכדורעף של המשק, חבר בקבוצת שיט וחבר במועדון הקליעה של הגדנ"ע. הוא לא החמיץ אף אירוע ספורטיבי כגון תחרויות, מחנות וקייטנות. נוסף לכך היה אחד מן הפעילים העיקריים במסגרת תנועת הנוער של המושב. כמו יתר ילדי המושב עבד גם יוסי בענפי המשק השונים, בעיקר בעבודת השלחין. כבר אז התגלו בו התכונות שאפיינו אותו בדרך חייו הקצרה: התמדה, עקשנות ורצון ללמוד ולהצליח בכל דבר. הוא גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971. שאיפתו הייתה ללכת לקורס-טיס אך לבסוף בחר לשרת באחת הסיירות המובחרות של הצנחנים. לא קלה הייתה הדרך בה בחר, אך על-אף הקשיים הרבים והמאמץ שהיו כרוכים בשירות ביחידה זו ידע יוסי להתגבר על כל הקשיים, לעמוד בלחץ ולא לאבד לרגע מאישיותו. במסגרת השירות נשלח לקורס חובשים והיה לאחד מהחובשים הטובים ביותר ביחידתו. הוא הפך להיות שם-דבר. רופא היחידה העיד עליו: "יוסי בחייו היה סמל לחובש, דוגמא בהתעניינותו התובענית לדעת ולהבין… עד היום הוא מהווה, בין השאר, סטנדרד לחובש מעולה. לא פעם ניתן לשמוע בקרב חיילים המביעים דעתם על חובש – הוא אמנם טוב, אך לא ניתן להשוות אותו ליוסי ניר". הוא שירת בצבא במשך שנה בלבד, אך על-אף הזמן הקצר הוא הצליח להוכיח יכולת רבה והצטיין בכוח-רצון, בעקשנות ובהתמדה. חבריו העידו כי היו בו כל התכונות שאפשרו למפקד לסמוך עליו. "כשיוסי קיבל משימה הוא ביצעה ללא פשרות, ללא דופי". ביום ד' בכסלו תשל"ג (10.11.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-הקברות ברגבה. מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להורים: "רק קצת יותר משנה הספיק יוסי ללכת אתנו. גילינו בו לא רק חייל מצטיין ומבטיח אלא גם חבר מסור ונאמן. אהבנו אותו – חבריו לצוות, חיילים ומפקדים". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו הנושאת את השם "יוסי".