ניקסון, ניר

בנם של יפית ואילן. נולד ביום כ"ד בסיוון תשמ"א (26.6.1981) בחיפה. אח לאלינור, גל וטל. ניר היה תינוק יפהפה ומתוק שנולד בערב שבת בשעת בין ערביים למשפחה חמה ועוטפת. אח לפעוטה בת שנה ושבעה חודשים – אלינור, שקיבלה אותו באהבה ועזרה בטיפול בו. שם החיבה שלו במשפחה היה נירוּש. אושר רב הביא ניר להוריו ולסבו ולסבתו בהגיעו לעולם, נכד זכר ראשון למשפחת ניקסון. הוא היה ילד עגלגל ותמיד שמח, מלא חן וחייכן. בהיותו בן שלוש נולד אחיו גל ועד מהרה הפך חבר ושותף נוסף למשחקים. בהמשך שימש ניר דמות לחיקוי והערצה בעבור אחיו. בהיותו בן תשע נולד אחיו טל, גם אותו אהב ניר מאוד ולעתים מצא עצמו מחנך את אחיו הצעיר. במשפחתו המורחבת והמלוכדת היה ניר קשור מאוד לבני הדודים שלו. ניר היה סקרן ואהב לחקור כל דבר לעומקו. מילדות נהג לפרק כל כפתור, כל מכשיר ולהרכיבו בחזרה. הוא למד בבית הספר היסודי "רימונים". בספר מחזור ל"ה כתבו עליו: "משוגע על אוניות, מסתדר היטב עם המורות, וזאת עלינו להדגיש, ניר נחמד וגם רגיש". ואכן, בניגוד לגודלו ולכוחו הפיזי, לביטחונו העצמי ולחוש ההומור שבו התברך, היתה בניר מין הרגישות והיכולת להעלב. בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר המקיף "אורט" על שם גרינברג בקריית טבעון, במגמת מינהל. הלימודים אמנם לא היו בראש מעייניו, אך הוא עשה את המוטל עליו ואת העבודה המעשית אהב מאוד. ניר היה תלמיד ממושמע, ואם משהו היה חשוב לו הוא עמד על כך ואף התווכח. בין בני המחזור שלו היה מוכר בנועם הליכותיו, בדיבורו השקול והמנומס, בשקט שלו ובהפגנת האחריות וההירתמות לכל משימה בית ספרית. הוא היה נער רגיש לזולת, רגשן, אהב לשיר, להאזין למוזיקה, וידע הרבה מאוד שירים בעל פה, על כל מילותיהם. ניר בנה לעצמו חוג חברים וגם הוריהם אהבו אותו מאוד. ניר היה חבר אמת, הראשון שהתנדב לעזור, חבר שאפשר לסמוך עליו. הוא היה מוקד חברתי, שמח, אהוד, אהוב ודומיננטי. חבריו אהבו לשהות בביתו והוא נחשב לליצן שבחבורה. אחד מחבריו מקריית טבעון כתב: "אין באוצר מילים של אדם אחד כדי לתאר אדם כמו ניר. אין בפי מילים כדי לתאר עד כמה החיוך שלו היה חיוך, עד כמה הצחוק שלו היה צחוק או עד כמה הוא היה חבר אמיתי. לעולם לא אשכח אותך ניר, חברי ילדות נשארים תמיד בלב". בשעות הפנאי העדיף ניר לבלות בחיק המשפחה. המשפחה הייתה ערך עליון מבחינתו. בשבתות ובחגים נהגו ההורים וארבעת ילדיהם לטייל ברחבי הארץ, ולפעמים הזמין ניר גם את חבריו להצטרף. הם בילו רבות בים התיכון ובכנרת, שם רכב ניר במהירות על אופנוע הים שאותו כל כך אהב. המשפחה נהגה לטייל גם בחו"ל. ניר היה הצלם המשפחתי, לכן בתמונות רבות ובסרטי הווידיאו נראית המשפחה בלעדיו – הוא מאחורי המצלמה. מאז נעוריו, בין יתר תפקידיו בבית, תיקן והרכיב כל דבר שהתקלקל, ממסמר בקיר ועד החלפת גלגל במכונית. טל הקטן – אוהב ומעריץ – היה הולך אחרי אחיו הגדול, סוחב כשוליה את ארגז הכלים ועוזר לו כשתיקן רהיט כלשהו או אופניים. היו לו ידי זהב, הוא עשה כל דבר ביסודיות והוריו נעזרו בו וסמכו עליו. ניר אף נהג להסיע את אחיו טל לאימוני כדור מים, לבית הספר ולחברים, הוא הצטרף לטיולים בבית הספר עם כיתתו של טל כחובש וכמלווה נושא נשק. תמיד היה נכון לעזור לכולם, עם חיוך רחב ובהמון אהבה וחום. בהיותו נער אהב להצטרף לעבודתו של אביו, עבד אצלו בחופשות מבית הספר ולפני הגיוס. אילן האב הוא קבלן ימי, בעל חברת "גל-ים" לעבודות ימיות וצלילה. ניר הגיע אפילו לעקבה שבירדן עם הגוררת של אביו, והשתתף גם בניסויים של יירוט טיל ה"חץ" שבהם נטל אביו חלק. לאימו יפית היה ניר חבר, אהוב, תמיד מחבק, גם כשצעד לצידה ברחוב. בכלל, הִרבה ניר לחבק, וכשלפת בידיו החזקות את אחיו או חבריו היה זה חיבוק אמיץ עד כדי כאב. ניר היה גבר – הן בממדיו והן בפנימיותו – אך בנשמתו היה ילד. הוא היה אבהי, וחלם על היום שבו יהיה אב לילדים. ניר אהב את המטבח – אהב לאכול, העריך אוכל טוב, ידע להחמיא וגם ידע לבשל, להכין מכל טוב ולארח. הסלט שלו היה משובח במיוחד, חתוך דק-דק ומלא טעם. בני משפחתו וחבריו מעידים כי היה "פנטזיונר", ממציאן ובדאי, שאהב להעצים את סיפוריו בפרטים עסיסיים, למשל פעם סיפר כי בעת שטייל בסיני עם חבריו הכין כאלפיים כוסות קפה לטובת כל מי שעלה על ההר. לפני הגיוס הספיק ניר לטייל עם חבריו במצרים, ביוון, בטורקיה ובקניה. למשפחת ניקסון זיקה חזקה לים, החל בשירות ההורים בחיל הים, דרך עיסוקו של האב בעבודות ימיות וכלה בתחביבי הילדים. ניר היה סקיפר, שחקן כדור מים, והוא ואחיו צללו מגיל צעיר. על כן, באופן טבעי החליט ניר – ואחִיו אחריו – להמשיך את עיסוקם הפרטי גם בצבא. היה ברור שהחיל הקרוב ביותר לליבו יהיה חיל הים. ניר התגייס במרס 2000 והתנדב לילת"ם (היחידה למשימות תת-מימיות), הוא עבר את המבדקים הקשים והתקבל. את הטירונות סיים כמצטיין פלוגתי, וגם בקורס יב"ן (יחידת ביטחון נמלים) הצטיין ונבחר להתחיל את קורס הצולל המקצועי. בזכות יכולת הצלילה הגבוהה, ההתמדה והמקצועיות הרבה שאותן הפגין, הוסמך יחד עם עוד שלושה מחבריו בתום מסלול ארוך ומפרך להיות לוחם וצולל מקצועי בילת"ם. הם היו הארבעה שצלחו את הקורס מתוך כשלושים. בזכות החוש הטכני המעולה שלו ביצע ניר את תפקידו ברמה גבוהה והיה מוערך בקרב מפקדיו בשלוש שנותיו ביחידה. לדברי מפקדו, סגן עידו קאופמן, היה ניר חייל טוב, ממושמע וחברותי. מפקד בסיס חיל הים חיפה, תת-אלוף יובל צור, הוסיף וסיפר: "ניר היה חייל שבלט בכישוריו המקצועיים, אדם שהפגין מסירות וטוב לב. תמיד שאף לעזור לחבריו ונכון היה להירתם לכל משימה שהוטלה עליו…" רב-סרן מורדי אלקובי, מפקד הילת"ם, סיפר כי מיד עם הסמכתו נבחר ניר עם קומץ צוללים לצאת לקורס חבלה ביחידה לסילוק פצצות מהמים, אחד הקורסים היוקרתיים בצה"ל, המשלב יכולת למידה, קור רוח וחוש טכני גבוה. ניר עבר גם קורס צלפים וקורס מפעילי רכב תת-מימי. הוא קיבל כנפי צולל בכיר, הצטרף לפלגת חבלה והחל ליטול חלק פעיל במשימות חבלה ימיות, גם מחוץ לגבולות המדינה. לפעולות הגיע תמיד עם חיוך ותשומת לב מיוחדת לפרטים הקטנים החשובים כל כך בתחום החבלה. ניר אהב מאוד את פעילותו ביחידה, היה שבע רצון משירותו הצבאי ואף רצה להמשיך בשירות קבע. בעתיד תִכנן להשתלב בעסקי אביו. זמן קצר לפני מותו יצא ניר עם הוריו ואחיו להפלגה לאיים הקריביים לרגל בר המצווה של אחיו הצעיר טל. הוא קיבל לצורך כך שתי "רגילות". ניר אהב לבלות וידע למצות את הרגע. גבוה, רחב כתפיים, עם עיניים צוחקות, רקד עם אחותו על הסיפון, צחק עם הוריו ואחיו והפגין את חוש ההומור המיוחד שלו. לא הייתה תחרות ספורטיבית היתולית על האונייה שניר לא נטל בה חלק וקצר מדליות. בחודש ינואר 2003 היה ניר בכוננות לקראת חדירת מחבלים מן הים. הוא נבחר לצאת למשימה חשובה עם מפקד פלגת החבלה של היחידה והיה גאה על כך. לשם ביצוע המשימה עבר הכשרה מיוחדת במטווח ובאימון ירי מקיף וקיבל אקדח מתקדם לידו. בבוקר יום שישי, ה-10 בינואר 2003, היה ניר בכוננות לקריאה למשימה, בעוד הוריו מתכוננים לצאת לסוף שבוע כדי לחגוג את יום הולדתה החמישים של אימו שחל יומיים לאחר מכן. לפתע הדהד צליל יריית כדור ברחבי הבית. ניר נפגע מפליטת כדור מהאקדח. סמל-ראשון ניר ניקסון נפל בעת שירותו ביום ז' בשבט תשס"ג (10.1.2003). בן עשרים ואחת וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית טבעון. הותיר הורים – יפית ואילן, אחות – אלינור, ושני אחים – גל וטל. על מצבתו נחקק: "היה בן – לא חלום, היה בן – חלום של בן / אין בן – נשאר רק חלום…" "כמה נורא שדווקא אתה," הספידו רס"ן אלקובי, "אתה שסיכנת עצמך בסילוק מטענים ותחמושות על מנת למנוע פגיעה בחיילים ובאזרחים, נפגעת בנסיבות איומות שכאלה". ולהוריו של ניר אמר: "ניכר ובולט שניר הוא פרי של חינוך מצוין, שילוב של שני הוריו, בטוב ליבו, בחיוכו הנעים, בצניעותו וברצון האינסופי שלו לעזור תמיד. יכולים אתם להיות גאים…" שמואל אבואב, ראש מועצת קריית טבעון, שהכיר את ניר באופן אישי ספד לו: "… איך כדור של כמה מילימטרים הכריע את עשרים ואחת שנות חייך. איך כדור כל כך קטן ברגע של ליקוי מאורות סתם את הגולל על חיים מלאים באפשרויות ותקוות שנפרסו בפניך. שדות חייך, ניר, היו שדות ניר של הצלחה. נירי נירים של כישרון, של ילדות מאושרת, של חדוות גיל נעורים מלווה בשמחת חיים. הלב שלך פעם במנות גדושות של טוב לב, אהבה וחברות. בדרכך המיוחדת שזרת מערכות יחסים נהדרות עם הסובבים אותך. חברים טובים היו תמיד חלק מסביבת חייך. הייתה בך חוכמת מחשבה ותבונת מעשי כפיים מלווה בכישרון הנדסי טכני, אך עם רגישות אנושית, תום לב, ביישנות וצניעות… בחן המיוחד שלך ידעת לפלס נתיבות לליבותיהם של רבים כל כך. בחיוך שתמיד נסוך על פניך פתחת שערי ברזל והשרית אווירה טובה. היית בן נהדר, אח אוהב, בן משפחה אהוב ויקר לרבים כל כך…" חבריו כתבו לו: "ניר, אתמול ישבנו כל החבר'ה, ומישהו היה חסר. משהו לא היה שם. ישבנו וחיכינו שתכנס, שתזרוק איזו בדיחה, שתספר איזה סיפור על טיול, בחורה, צבא, רק תדבר ויקשיבו לך כולם. כשחושבים עליך, ישר עולה חיוך על הפנים, כי אלה הפנים שלך – מחייכות, צוחקות ומלאות אנרגיה. תמיד מאושרות, כי זה אתה! המאושר שבחבורה שלנו. לכל אחד מאיתנו נתת משהו, משהו שיישאר לכל החיים. לכל אחד מהחבר'ה יש איזה סיפור עליך, ממך או איתך. גם כשאתה לא נמצא איתנו, כשאתה בצבא, בכנרת או עם המשפחה, תמיד מרגישים כאילו אתה לידנו. אפילו אתמול כשישבנו, אמרנו: בטח עוד שנייה הוא ייכנס ויגיד: 'חבר'ה מה העניינים? סתם עבדתי עליכם…' וזה בדיוק ברגע ששמענו על שקרה, אף אחד לא האמין! כל אחד חשב לעצמו: 'זה לא נכון… בטח עוד פעם ניקסון והבדיחות שלו'. ניר, קשה לדבר עליך בלשון עבר, בלתי אפשרי, לא נקלט ובטח לא הגיוני. בשנייה אחת מיותרת נקטעה חברות אדירה של שנים. מבית הספר, דרך טיולים שנתיים, יוון, קניה וסינַי, ישיבות בערבי שישי, מועדונים וכל דבר בעצם שחברים טובים עושים יחד, ותמיד אתה שם, חלק בלתי נפרד מכולם, נשאר לנו עוד כל כך הרבה להספיק ביחד… ניר, נותרה לנו רק מילה אחת לומר: תודה. תודה שיצא לנו להכיר אדם כמוך, תודה שהיית חבר כל כך טוב ותודה שהיית חלק מאיתנו. היינו נותנים הכול בשביל עוד ערב איתך, שעה או אפילו דקה. החיוך שלך יישאר בזיכרון של כולנו לנצח. שלך, חברים לעולם". אימו יפית כתבה לו בשנת 2006, לאחר שהשתתפה במשלחת של "עדים במדים": "… לילה אחד חלמתי שאני נוסעת ברכבת מהירה. הרכבת נכנסה לתחנה ומרחוק ראיתי אותך. קמת והתכוונת לעלות לרכבת, אך הרכבת לא עצרה בתחנה. ובחלומי אני מנסה לעצור אותה בכדי שתוכל לעלות ולהצטרף לנסיעה, אך הרעש והמהירות גברו על הצעקות והרכבת המשיכה בדרכה. אני בתוכה ואתה נשארת בתחנה… שלוש שנים וארבעה חודשים עברו, נירוּש, ורכבת החיים של כולנו ממשיכה בנסיעה המהירה קדימה. אלינור, גל, טל ואנו, ההורים שלך, נוסעים בכל מיני מסלולים, פוגשים אנשים ורואים נופים חדשים בדרך. הזמן הוא לא רופא ואינו מביא הקלה, כי עם הזמן שעובר, מתברר יותר ויותר שהרכבת הזו כבר לא תעצור בתחנה בה נשארת. על פי הפילוסופיה הסינית, כל עוד מדברים על אדם, מזכירים דברים שעשה, אמר, חשב, כל עוד מזכירים את שמו, הוא לא באמת הולך מן העולם הזה. אנו, הוריך ואחיך, ניר, מדברים עליך המון. מזכירים ונזכרים בך כל הזמן. לוקחים אותך עם כולנו בכרכרת החיים הממשיכה בנסיעתה. באשר אתה שם, היה ברוך! אוהבת, אימא". טל, אחיו הצעיר של ניר, בחר לשרת ביחידה המיוחדת למשימות תת-מימיות. את סיכת התמנון קיבל בתום הכשרתו כצולל ביחידה קצת יותר מעשור לאחר שמפקד החיל חשף את אותה סיכה על מדיו של ניר. מיד לאחר הטקס החליף טל את הסיכה החדשה בישנה, של אחיו. רב-סרן אלינור בר-יוסף, ראש מדור איתור ושיווק בחיל הים, האחות הבכורה, הסבירה שהדמיון בין אחיה קיים. "ניר היה טיפוס של אימא. היה לו מבט שתמיד ניסה לחקור משהו. טל זה טל וניר זה ניר, אבל בכל זאת יש להם את אותו חיוך ואת אותו הצחוק, לא מפליא אותי שטל ממשיך בדרך שלו". בפתח הכניסה לבית משפחת ניקסון מוצב עוגן אדמירלי גדול של אונייה עם שרשרת ברזל. על העוגן ישנו תבליט עם שמו של ניר. גם בבית העלמין, למראשות המצבה, הציבה המשפחה עוגן, סמל לים וסמל לנמל, לבית.