ניצן (צינצינטוס), רון

בן חיה ואליהו. רון (רוני) נולד בתל אביב בט"ו באדר א' תש"ח (25.2.1948), אח לניר. הוא גדל והתחנך בתל אביב, למד בבית הספר "הקליר" ובתיכון "רננים", במגמת האמנות. שירות צבאי רוני עשה בחיל התובלה. במהרה הפך למעין קצין חינוך בלתי רשמי של יחידתו. הוא ארגן מסיבות ביחידה, הקים מקהלה ותזמורת יחידתית ועוד. עם שחרורו מצה"ל עבד תקופה קצרה בתעשייה הצבאית. הוא לא מצא את מקומו בתע"ש, כדברי מקורביו, והיה מתוסכל מעבודתו, עד אשר חבר שכנעו להצטרף לשירות בתי הסוהר. בשנת 1971 רוני התגייס לשירות בתי הסוהר. תחילה שימש בתור מדריך חברתי בבית הסוהר השרון (נקרא אז – תל מונד), ותוך זמן קצר, לאחר שסיים בהצלחה קורס קצינים, מונה לתפקיד קצין החינוך של היחידה. בהמשך, הועבר לבית הסוהר איילון (רמלה), שם שימש אחראי על המפעלים היצרניים. בשנת 1972 רוני נשלח לשרת בבית הסוהר אשל (באר שבע) בתור מפקד אגף. מינויו לתפקיד זה התרחש על רקע אי שקט תמידי ששרר אז במקום, וכוונת שב"ס הייתה להסדיר נהלים חדשים ביחידה. תפקידו של רוני באשל היה קשה ומייגע, אך הוא ביצעו על הצד הטוב ביותר. במהלך תקופה זו הוא נשלח להשתלמות בקורס קציני פיקוד ומטה של משטרת ישראל, וסיים אותה בהצלחה. באמצע שנות השבעים נשא רוני לאישה את רחל. בחודש אוקטובר 1976 נולדה בתם היחידה, מורן. בחודש אפריל 1978, לאור כישוריו והצלחתו בתפקידים אליהם מונה בשב"ס, הוטל על רוני להקים את בית המעצר שבמתחם בית הסוהר איילון. בחודש ספטמבר באותה שנה, לאחר שהקים את היחידה החדשה והכשירה לתפעול, מונה למנהל המקום. מתוך דברי הנציב בעת הענקת "אות השירות" לרוני (לאחר מותו): "בהקמת בית המעצר התבלט רוני ניצן כמרכז הפרויקט בכושר ארגוני רב, ברעיונות יישומיים ובמסירות אישית בשעות עבודה רבות, במטרה לקדם ולהשלים את המשימה. מאז פתיחתו של בית המעצר שימש מתקן זה דוגמה ומופת למתקני כליאה ומעצר בארץ, והן למתקנים מסוגו בחו"ל". ביום ראשון, י"ז בכסלו תשמ"ב (13.12.1981), נרצח סגן-גונדר רוני על ידי אחד האסירים ב"איילון" על רקע מילוי תפקידו בשב"ס. הוא שימש אז בתור מפקד בית המעצר ומרכז המיון בבית הסוהר, ונודע בתור לוחם מסור וקשוח למיגור נגע הסמים בקרב האסירים. הוא נרצח סמוך למקום מגוריו, בשכונת "גני ראשון" שבראשון לציון. רוני נפל בעת מילוי תפקידו. היה בן שלושים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב, בחלקה הצבאית. הותיר אישה ובת, הורים ואח. לאחר מותו של רוני, כאמור, הוענק לו "אות השירות" מטעם נציב בתי הסוהר. בית המעצר אותו הקים נקרא מאז על שמו: בית מעצר "ניצן". מתוך דברי הספד שכתב על רוני דודו, מר אברהם יודוביץ: "…עלם יפה תואר, בנעוריו חינך את הנוער. / בבגרותו בבית ההורים היטיב במעשיו עם המבוגרים, והמשיך כך בבית אסורים לטובתם של האסירים. / ונפל גיבור על משמרתו, ורבים רבים זוכרים אותו. / יגון צער בלב כל ידיד, הפצע לעולם לא יגליד. / בן ל"ג שנים בלבד, נפרד מאיתנו לעד".