ניצן, אריה (אריק)

אריה (אריק), בן רות וישראל, נולד ביום כ"ז בכסלו תשי"ד (3.12.1953) בקבוצת משמרות. הוא למד בבית-הספר היסודי במשמרות, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון, במוסד החינוכי "אלוני יצחק". בילדותו שקד אריק על לימודיו, אך בבית-הספר התיכון לא אהב ביותר ללמוד. היו מקצועות, כגון דקדוק ועברית, שבהם עשה חיל גם בלי לעמול הרבה. היו מקצועות שנבחן בהם בבחינות בגרות ועמד בבחינות. לגבי שאר המקצועות לא התאמץ וטען, שהואיל וממילא יישאר במשק, אין לו צורך בתעודת בגרות. מילדות רחש אריק אהבה לחי ולצומח, וכשהיה בכיתה ד' אף כתב ל"דבר לילדים" רשימה בשם "שיחה עם נחליאלי". אריק היה חבר חטיבת הנוער של בני איחוד הקבוצות והקיבוצים. הוא אהב מוסיקה ובתקופת לימודיו בבית-הספר אף ניגן בחליל ולמד לנגן במנדולינה. הוא היה חובב ספורט, שיחק בכדורעף ובכדורגל, אהב את הים ועסק בשיט מפרשיות. אריק אהב לטייל ועבר את הארץ לאורכה ולרוחבה על אופניים, עם חבריו או בטיולי חטיבת הנוער. כן היה חובב מושבע של מכוניות ובנעוריו למד לנהוג בטרקטור ובג'יפ. מטבעו היה שקט ומסוגר; לא הרבה לדבר והיה ביישן גם ביחסו לבנות. הוא העדיף להסתגר עם בעיותיו ומעולם לא התאונן. לעומת זאת היה מאזין נפלא לזולתו והיה נעים לשוחח עמו. טוב-לב היה והרבה לעזור לאחרים. הוא היה עלם יפה-תואר וחייכן, בעל עיניים ירוקות נבונות ושער מתולתל ושופע, מלא חיים ואוהב את החיים. לדברי מורתו היה רודף צדק, ולא הרבה לדבר על ערכים, אך חי אותם. הוא שאף תמיד לרדת לעומקם של דברים ולא הסתפק במוסכמות. מאז היה תלמיד בכיתה ט' עבד בשלחין והצטיין בנכונותו לעבוד, ובעניינו בעבודה, ובגללם גם עבד הרבה יותר מאחרים. הממונים עליו ידעו שאפשר לסמוך עליו וקיוו שבעתיד ישתפר עוד וישתלט על המקצוע כליל. אריק אהב מאוד את הקיבוץ וראה בו את ביתו. גם כשהיה בא לחופשות מהצבא, תמיד שאל אם זקוקים לעזרתו והיה שמח לצאת לעבודה. כרבים מבני גילו רצה לראות את העולם ותכנן לנסוע לטיול לחוץ-לארץ, לאחר שיסיים את שירותו הסדיר. אריק גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק ובקורס מפקדי-טנקים, הוצב כמפקד טנק בגדוד שריון בסיני. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אריק עם יחידתו בסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה באזור הגידי וביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), היום הראשון למלחמה, נפגע בקרב ונהרג. בתחילה לא נודע מקום קבורתו, אך כעבור ארבע שנים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוצו, משמרות. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים, מורים ובני משפחה על דמותו, וכן קטעים ממכתביו ורשימה שכתב בילדותו.