ניפומנישצ’י, שמואל (מוליק)

בן לאה ואבא, מיוצאי אוקראינה, נולד ביום כ"ח בכסלו תר"ץ (30.12.1929) ברמת השרון. בשנת 1931 עברו הוריו למושב עין ורד והמשפחה היתה מראשוני המתיישבים במקום. שמואל למד עשר שנים בבית-הספר המשותף לגוש תל מונד והיה נער מפותח, נבון ומוכשר שהצטיין בלימודיו. עם זאת נודע במזגו החם והמתפרץ וכבעל אמביציות חזקות ויצרים עזים. תמיד התנגש עם בני ביתו. בשל הרפתקנותו נענש להישאר בבית ולא נתאפשר לו לצאת מגבולות המושב ובטיולי התלמידים כמעט ולא השתתף. עם התבגרותו חיפשו להם רצונותיו ומאוויו אפשרות ביטוי ובאין מוצא אחר לרוחו הסוערת כתב שירים, מהם היתוליים, על המושב והנוער שבו, ומהם על חייו, געגועיו וחלומותיו. בשתי שנות הלימודים האחרונות למד ללא חשק ומחשבותיו היו בביסוס המשק ובהצטרפות לפלמ"ח. משסיים את בית-הספר עבד במשק המשפחתי וקצת בשרברבות. בערבים הירבה לקרוא ולמד רוסית. היה בגדנ"ע ובפל"ם מושבי. כבן מושב עוד לא חל עליו חוק הגיוס לצבא, אולם הוא לא יכול היה להישאר בבית. "יש לנו מדינה ולא ראיתיה", התמרמר, "אני מוכרח לדעת… צר לי המקום…" ב-6.4.1948 התגייס לפלמ"ח לגדוד "הפורצים". השתתף בלמעלה מ-20 קרבות בסביבות ירושלים ולחם באומץ-לב בלתי-רגיל. חבריו כינוהו "בעל הקמיע", כי מעולם לא נפגע. שמואל נפל ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948). על נסיבות נפילתו קיימות שתי גרסאות. האחת אומרת כי נפגע מפגז שנחת ליד חדר האוכל בקרית ענבים, אולם ההודעה הרשמית אומרת כי נפל בקרב על הראדאר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.