ניסנבוים, בן-ציון-יוסף (“בנצי”, “יוסי”)

בן שמואל ונחמה, אשר לאחר שנים של לחימה בתור פרטיזנים ביערות ובביצות פולין ובקרבות נגד הגרמנים נולד להם בנם ביום כ"ט בכסלו תש"ז (22.12.1946) במחנה-פליטים בפרנולד שליד מינכן. בשנת 1949, בהיות יוסי בן שנתיים, עלתה המשפחה לארץ וכעבור שהיה קצרה בבית-עולים הקימו את ביתם בשיכון ברנדייס אשר בחדרה. שם סיים בהצטיינות את לימודיו היסודיים והמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון במגמה ריאלית ואף-על-פי-כן הוא נמשך לספרות, ובעיקר לכתיבת שירים. אהב ספורט, התעניין בתעופה והיה חבר בקלוב-התעופה. לאחר-מכן המשיך בגדנ"ע אויר, שם הצטיין מאד ונבחר לייצג את ישראל בארצות-הברית בקיץ של שנת 1964. לפני גיוסו לצה"ל הוצע ליוסי ללכת לעתודה האקדמית; הוא אף עבר את מבדקי-הקצונה והצליח בהם, אבל ברגע האחרון ויתר והחליט להתגיס לצבא ולאחר שיסיים את שירותו ימשיך את לימודיו. בצה"ל לא רצה לצאת ידי חובה בשירות סתם, אלא ביקש אתגר לפעילות ובאוגוסט 1965 התנדב לסיירת-שריון והיה גאה על שירותו. הוצע לו לעבור קורס-קצינים והוא סירב אך עבר קורס מ"כ וסיור בהצלחה מרובה. יוסי היה צנוע ומכונס מטבעו, לא הירבה לספר על חוויותיו בצבא. השתתף בקרבות כנרת ובפעולת סמוע. באמצע שירותו ביקש שחרור מוקדם כדי להירשם ללימודים בטכניון, מפני שנכסף להגשים את תכניתו וללמוד כימיה ופיסיקה, אך הגורל רצה אחרת. בעודנו בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים. בתקופת-הכוננות ביקש במכתביו לדעת על הנעשה בבית ודאג מאד לבני- משפחתו. יוסי היה איש צוות סיור על ג'יפ ובקרב שנערך ברפיח נפצע מכדור-האויב ובעת פנויו על זחל"ם נפגע ונפל; זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות שבחדרה. המשפחה הוציאה לאור חוברת הנושאת את שמו. גם בספר "סיירת השריון" שהוציאו חברים-לנשק (קיבוץ כפר מנחם) הועלה זכרו. בבטאון של בית-הספר "אחד-העם" שבחדרה לזכרם של בוגריו שנפלו במלחמת ששת הימים וגם בחוברת לזכרם של בוגרי בית-הספר התיכון בחדרה שנפלו במערכה הונצח שמו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.