בנם של שולה ומשה. נולד במעלה אדומים ביום ב' בשבט תשמ"ז (1.2.1987), ילד שלישי להוריו – אח צעיר לאביתר ולאסתי, אחריו נולדו נאור ואלמוג. ינון למד בעירו בבית ספר יסודי ממלכתי ב', והמשיך לחטיבת ביניים ותיכון "דקל וילנאי" בו סיים י"ב כיתות. ינון, ינוני כפי שקראו לו, התגלה כילד נוח ושקט. הוא לא נדנד אם לא קיבל את מבוקשו, היה בוגר לגילו וידע לקבל, למשל, סירוב של האם לתת לו חטיף לפני האוכל: "אימא אחר כך, טוב?" היה אומר, וחוזר לשחק. אהב לשחק בלגו ובמשחקי מחשבה, ובהיותו מסודר ומאורגן נהג להחזיר כל משחק למקומו משסיים איתו. היה ילד "סנדוויץ'" מסור למשפחתו, בן אוהב ואחראי שעשה הכול לשביעות רצון הוריו, שותף מלא לעבודות הבית. בן צנוע שידע להעריך את מה שקיבל, בן ממושמע שזכה לגיבוי מלא מהוריו גם בפעמים הבודדות שבהן לא נהג כפי שמקובל. ילד ישר מאוד, שאם קרה ששיקר זה היה בבדיחות הדעת והוא מיד היה אומר – "סתם בצחוק". לינון היו ידיים עם מגע קסם: הוא נהג לעסות במסאז' את כל בני הבית,הוא היה מקצוען בתחום והצליח להקל עד מאוד את מכאוביהם של הוריו. כמו כן אהב לעזור במטבח, ונהג להכין לאמו כריכים מושקעים לעת חזרתה מעבודתה. הוא היה מלא אהבה לשני אחיו הקטנים. בינו לבין נאור הפרידו כתשע שנים. אלמוג נולד שהיה כבן שלוש עשרה והוא היה למעשה "אימא ואבא" שלהם, יד ימינם של ההורים שיצאו לעבודה. ינון האכיל אותם, עזר בהכנת שיעורים, יצא לטייל איתם בפארק, עזר במקלחות וסיפר להם סיפורים לפני השינה. אלמוג הצעיר היה תלוי כל הזמן על צווארו של ינון, ולא הסכים ללכת למישהו אחר. בחופשות היה ינון מגיע איתם לבריכה, ולפליאת חבריו ענה שלא הכריחו אותו אלא הוא עושה זאת מבחירתו ומרצונו. כתוצאה מכך גם חבריו שינו את יחסם למשפחות והחלו להשתתף בעול. גם עם אחיו ואחותו הגדולים היו לינון יחסים מצוינים. נהג להתייעץ איתם בנושאים רבים ובעיקר לגבי השירות הצבאי, ועם אביתר אהב להתגושש – למרות גופו הדקיק והגבעולי, היה ינון אדם חזק ושרירי. ינון תמיד שידר אכפתיות, אהבה, נתינה ודאגה לכל הסובבים אותו. נהג להתנדב לעזור ולפתור בעיות של אחרים, תמיד קם להגן על חלשים וזכה לשבחים על התנהגותו. בבית הספר היה מוצג כדוגמה לכיתה, כשכולם אומרים "הלוואי וירבו כמותו". בזכות כל אלה היה לו מעגל חברים גדול שליווה אותו כל חייו. סיפר אמיר, חבר שלו: "ינון תמיד היה גורם שלכולם יהיה חיוך ושתמיד תהיה תחושת שמחה. היה לו מין חיוך כזה שתמיד היה מודבק עליו, שגרם לאווירה נעימה לכל הסובבים אותו … אני זוכר שהיינו בטבריה, ראינו איזה מצוף רחוק ועשינו תחרות מי מגיע ראשון. ינון היה עם מזרון ים והגיע לשם במהירות, אני שהתעייפתי בדרך לא יכולתי להמשיך … הוא חזר אלי, הביא לי את המזרון ואמר לי: 'הנה עכשיו אתה יכול להגיע'. נתתי לו חיוך והמשכתי …" בכיתה י"ב קיבל ינון בבית ספרו משימת מחויבות אישית, ובחר לבצע אותה בספרייה. הוא עבד בסידור ספרים, השקיע שעות ותרם רבות לפעילות השוטפת. בסיכום עבודתו כתב: "… בחרתי במקום זה מכיוון שאני אוהב שקט מחד גיסא, מאידך אני אוהב לקרוא ספרים והמקום הזה מתאים בדיוק לי … עניין אותי לעזור לספרנית – אני כתלמיד חשבתי שהעבודה קלה ולא רצינית, טענתי שהספרנית יושבת וכמעט לא עובדת, אך שמחתי לגלות שטעיתי … הרגשתי שתרמתי המון, מכיוון שכשהנערים של התיכון באים לקחת חומר מהספרייה לבגרות ואתה עוזר להם אתה מרגיש חלק מההצלחה שלהם …" ינון היה ספורטיבי, בעיקר אהב כדורגל וכדורסל. היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", שעד הגיוס לצבא כמעט ולא החמיץ משחק שלה. בשנה האחרונה בתיכון הוא הכין את עצמו לשירות קרבי באימוני ספורט רבים, וכיוון שסמכו עליו קיבל לרשותו את מפתחות אולם הספורט בבית הספר. בעקבות אימוניו התחזק מאוד והפגין "ריבועים" בבטן. בתום הלימודים, לקראת הגיוס הקרב, הוא נסע עם חברים לטיול באיה נאפה, בקפריסין. ינון התגייס לצה"ל ב-30.11.2005. על אף בעיות רפואיות התעקש להגיע ליחידה קרבית ושירת בחיל השריון, כטנקיסט בגדוד 53 "סופה" בחטיבה 188. כבר בזמן מסלול הלוחם הפגין יכולות גבוהות, ובריצות למרחקים ארוכים היה חוזר אחורה לדרבן ולעודד את המתקשים. בתום המסלול קיבל דרגת רב-טוראי. הוא נבחר לחניך מצטיין פלוגתי בכושר גופני והוענקה לו תעודת הצטיינות. ינון הוצב לתפקיד תותחן בטנק, בו הוא היה איש הצוות הצעיר ביותר. היה תותחן מצטיין שלא החטיא אף מטרה, והיה מיועד להיות צלף. ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) החלה מלחמת לבנון השנייה, לאחר שמחבלי החיזבאללה פתחו בהרעשה ארטילרית לאורך גבול הצפון, בחסותה תקפו בטילים סיור של צה"ל, הרגו, פצעו וחטפו חיילים. בשבועיים הראשונים של המלחמה נותרה יחידתו של ינון בבסיס במרכז הארץ ואז הם נשלחו ללבנון. ינון נפל בקרב בדרום לבנון במוצאי שבת, אור לי"ח באב תשס"ו (12.8.2006), כאשר הטנק שלו נפגע. עם ינון נפלו כל אנשי צוות הטנק: סמל ראשון דן ברויר, סמל ראשון הרן לב, סמל ראשון עוז צמח. ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד צפון, אלוף גדי איזנקוט, הוענק לינון לאחר נפילתו על שהראה דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות ורעות. בתעודה תואר הקרב: "במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" אש כבדה של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור. ינון (יגאל) ניסן ששירת כאיש צוות בטנק 3ב' נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת. ינון (יגאל) ניסן וצוותו סייעו בחילוץ טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של הטנק נפגע הטנק של ינון (יגאל) ניסן מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו. ינון (יגאל) ניסן הראה במעשיו רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף הנפש". ינון היה בן תשע-עשרה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, אחות ושלושה אחים. הועלה לדרגת סמל לאחר נפילתו. חודש לאחר הנפילה ספד אביו של ינון: "… אין לי יכולת לבטא במילים את אובדנך, את החלומות של שנינו לאחר הצבא. זה לא פייר שלא נוכל לממש אותם, זה נגד הטבע שאתם הבנים הולכים ומשאירים אותנו להתמודד עם זה. את ימי הולדתך נצטרך לחגוג פה ביחד, לכאן נביא את הפרחים וגם נדליק לך נר.ינון, אני רוצה לבקש ממך עכשיו, בחודש הסליחות, סליחה על זה שהסכמנו שלקחת על עצמך המון אחריות ודאגות לבית, למרות שזה לא היה תפקידך. לכן אני שוב מבקש סליחה גדולה עם חיבוק ואהבה". ביחידתו נכתב לזכרו: "ינון התגייס למען מטרה מסוימת – לשרת את המדינה. הוא לא הספיק להכיר את הבסיס שבו ישרת. לא הספיק להכיר את חבריו לפלוגה. לא הספיק להכיר את מגורי הקבע שלו. לא הספיק להעביר חוויות במועדון או בחדר עם חבריו לבסיס. לא הספיק לחזור לחדרו בבסיס לאחר יום קשה, ולהיזרק על המיטה מרוב עייפות.ינון הקריב את חייו למען חיים של אחרים". מנהלת בית הספר התיכון בו למד ינון ספדה לו: "… נער צנוע המקרין שלווה על סביבותיו. מאיר פנים לסובבים אותו, מורים כחברים. עדין ורגיש לזולתו, לעצמו לא ביקש דבר. נעים הליכות – מופת לכולם. מרבה לחייך, לצחוק – נער שמח. כה קל היה לאהוב אותו.ביחס ללימודים היה מאוד רציני. השקיע מאמצים רבים כמי שבטוח בערכה של הלמידה. לא נרתע מכל קושי, לא ויתר לעצמו, מילא כל משימה ברוגע ונענה לכל הנחיה. סירוב? התנגדות? ויכוח? – זה לא ינון. כל כך הרבה רצינות בגוף ונפש כה נעריים, כה רכים …" כתב רותם, חבר של ינון: "… כל מה שנותר לי הוא להגיד לך תודה. תודה על שהיית חבר כל כך טוב עד שהיית לי לאח. תודה שחייכת חיוך אחד שגרם לי לחייך בחזרה. תודה ששמרת על קשר גם כשהצבא הרחיק אותי ממך. תודה שנתת לי יחס של כבוד, אהבה והערצה, תדע שזה הדדי. תודה שהתחשבת תמיד ברצונם של כולם, תודה שוויתרת הרבה כל כך כי רצית שלקרוביך יהיה טוב יותר ממה שרצית שיהיה לך. תודה שהיית תמיד אופטימי בשביל חבר פסימי, והכי חשוב אחי – תודה שנתת את חייך בשביל להציל חיים אחרים …" בקיבוץ מעיין ברוך בצפון, שם גר אחד הנופלים, הוקם אתר הנצחה לארבעת חללי הטנק. ההנצחה על גבעת עפר סמוך לגבול, פונה לאזור הנפילה, וכוללת סככת ישיבה וברחבה שלפניה זחלים, צריח טנק ולוח ובו פרטי האירוע והנופלים. המשפחה הוציאה ספר שירים לזכר ינון, בהם שירים של האב משה ועוד בני משפחה. בשיר "יום קיצי" כתב האב: "יושב לחוף הים ביום קיצי / אוסף את השברים, מביט אל הגלים / נזכר בימים היפים / בהם השבילים מובילים אליך / והנחלים זורמים בעורקיך. // לבך מלא באהבה / ועיניך מלאות בשמחה / הייתה בך רוח לחימה / אך קליע חודר פלדה / קטע את חלומך. // לקום לבוקר חדש / לראות את הזריחה / ומייחל לראות אותך / מלאך שלי / לעוד חיבוק אחד ונשיקה". בשירו "ילד כמוך – מלבה של אימא" כותב האב בשם רעייתו: "לכל אדם יש כוכב בשמים / ילד כמוך זה מתנה מאלוקים / שוכן אתה מעל העננים / עם כל הכוכבים / ואני מלאה בגעגועים. // כשאני רואה אותך בתמונה / אני מחסירה פעימה / אתה אותנו עזבת / ומה שנשאר מאחוריך / זיכרונות יפים ומתוקים …" בשירו "מחכים" מתייחס האב לאחיו ולאחותו של ינון: "… השמש שוקעת, הערב יורד / והם לך מחכים … // וכולם רוצים לך לספר / על חתונה של אח או אחר / ודואגים שלא תאחר. // כל יום שעובר לא חוזר / ואתה נמצא במקום אחר / והלב הקטן תמיד לך יחכה / ומי ייתן והחלום יתגשם". חנה, דודתו של ינון, כתבה בשיר "בשבילך": "כל החלומות, כל האהבות מאחוריך / כל המילים, כל הריקודים מאחוריך / מה הספקת, מה הותרת מאחוריך. // טנק שרוף, אפר ופלדה / קצת כדורים, קצת תרמילים / טלפון חרוך אחד / והרבה תמונות. // … / בשבילך / נצבע את עברך בעתידנו / נחרוט את זיכרונך במוחנו / נרקום את חלומותיך בחלומותינו / נמלא את לבנו / באותה אהבה שהותרת אחריך". באתר האינטרנט פייסבוק הוקם דף זיכרון ובו קורות חייו של ינון, גלריית תמונות, פרטים אודות אזכרות ודברי זיכרון שכתבו חברים. בית ספר "דקל וילנאי", בו למד ינון והצטיין בספורט, יזם קיום מרוץ שנתי לזכרו. המרוץ נערך מדי שנה ביום גיוסו לצה"ל בהשתתפות מאות רצים, תלמידים, חברים וחיילים. בדבריה לקראת תחילת המרוץ אמרה מנהלת בית הספר: "… המרוץ הזה, על שמו של ינון, מסמל את החיים, את זרם החיים השוטף … יצאנו מן הכיתות לנשום את האוויר הצח, ליהנות מליטוף השמש הרכה של ראשית החורף, לחלץ עצמות, להרגיש את גופנו, להודות בלבנו למי שקורבנו האינסופי נתן חיים לרבים, ולזכור את ינון בוגרנו האהוב …" ביום 29 בנובמבר 2006, בתום המרוץ הראשון, נערך ערב זיכרון "חברים מספרים על ינון" באולם במעלה אדומים, בנוכחות בני המשפחה, ראש העיר, מנהלת בית הספר וצוותה, מפקדי החטיבה וחברים רבים מהעיר ומצה"ל. בערב סיפרו על ינון ותחנות חייו, ובין הסיפורים היו קטעי שירה שונים. הערב הועבר בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה המקומית וזכה להאזנה נרחבת.
