ניסים, יפה
יפה, בת לטיפה ז"ל וכדורי, נולדה ביום י"ט בכסלו תשי"ד (26.11.1953) בטירת הכרמל. היא סיימה את לימודיה היסודיים בבית-הספר "שפרינצק". אחרי-כן עברה ל"בית-הפקיד" בחיפה, שם למדה במסגרת תלת-שנתית, נוסף למקצועות הרגילים, את מקצוע הפקידות והנהלת החשבונות. בשנה שנותרה לה עד למועד גיוסה לצה"ל, עבדה כפקידה בבית-ספר לנהיגה. יפה גויסה לצה"ל בסוף אפריל 1972. לאחר שסיימה את הטירונות, הוצבה לחיל הקשר. היא עברה קורסים שונים והייתה למרכזנית. לאחר שהוסמכה, נשלחה ליחידת קשר בצפון הארץ, שם הועסקה בתפקידה. היא הייתה חיילת טובה, ממושמעת ואחראית. אהבת הזולת והנכונות לעזור לכל אדם היו חשובות בעיניה מאוד, ובזכות מעלותיה אלה הייתה אהובה על כל חברותיה וחבריה ביחידה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירתה יפה באזור הקיבוץ "אלרום" ברמת הגולן. ביום ט"ו בחשון תשל"ד (10.11.1973) נפלה יפה בעת שירותה. היא הובאה למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בחיפה. השאירה אחריה אב, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלה הוענקה לה דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "קשה לכולנו להשלים עם אובדנה של יפה, ולגבי רבים מאלה שהכירוה זו אבדה שלעולם לא נשלים אתה. יפה הייתה חיילת יוצאת-דופן, מלאת מרץ ומסירות. תמיד התנדבה לכל תפקיד, מעל ומעבר לתפקידים המוטלים עליה, ואף הקדישה משעות הפנאי שלה למען צה"ל והמדינה. ביום נפילתה הטראגי נסעה יפה בזמנה החופשי למוצבי צה"ל, שבגבול רמת הגולן, כדי לאסוף כתובות ומספרי טלפון מחיילים, שרצו למסור דרישות שלום למשפחותיהם הדואגות. מכל חיילי היחידה רק יפה התנדבה לפעולה זו מרצונה הטוב ומבלי שנתבקשה. את אשר עשתה, לא מתוך רצון להתבלט עשתה, אלא בצנעה ומתוך רצון טוב. במעשה זה למדנו להכיר את יפה במלוא אצילות נפשה ובאהבת עם ישראל והמולדת שמילאו את לבה. כזאת הייתה תמיד ולכן תהיה לנו לדוגמא ולמופת בהתנהגותה ובמעשיה. דמותה לא תמוש מלבנו וזכרה ילוונו תמיד".
