ניסים, אוהד (דדי)

בן אביבה ויצחק. נולד ביום ב' בסיוון תשל"ד (23.5.1974) באשדוד, בה עברו עליו ימי ילדותו ונעוריו ובה החל לרקום את חלומו וגם להגשימו – להיות שחקן. כבר מילדותו בלט אוהד בחוש ההומור שלו ובאהבתו להרפתקאות ותעלולים, אך כאשר רצה להשיג דבר מה, עמד ברצינות ובתוקף על דעתו והתגלה כבעל עקרונות. מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "רעים", ונמשך בתיכון מקיף ד' באשדוד. אוהד עמד תמיד במרכז החברה, ותכנן עבור חבריו את הבילוי בימי שישי ואת הטיולים אליהם יצאו. אוהד היה אהוד על חבריו ברגישותו וביכולתו למצוא את הטוב והיפה בכל דבר. מגיל צעיר חלם אוהד לעמוד על הבמה ולשחק – להיות שחקן מפורסם. כבר בבית-הספר היסודי ולאחר מכן בבית- הספר התיכון, עמד במרכז ההצגות והטקסים. כשהוקם התיאטרון העירוני באשדוד, מיהר אוהד להצטרף אליו והופיע במסגרתו באירועים שונים בעיר. בין השאר, הופיע במחזות "טוביה החולב" ו"חכמי חלם", שהעלה התיאטרון. במקביל, השתתף אוהד בחוג הנוער של ידידי תיאטרון "הבימה", בו הופיע במחזותיו של חנוך לוין. אחת מידידותיו של אוהד לסדנאות המשחק מספרת, שמיד כשעלה לבמה ניכרו ייחודו וכשרונו הגדול. חבר אחר כתב שיר, בו סיפר על אין ספור הדמויות והפרצופים שהחליף אוהד תחת אור הזרקורים. בזמן ההפקות היה אוהד מסור בלי גבול, נתן את כל כולו ותמיד היה מוכן להושיט יד לעזרה. לפני הגיוס לצה"ל עבר אוהד את מבחני המיון לתיאטרון צה"ל, אך כשהתברר לו שבגלל הפרופיל הגבוה שלו לא יאפשרו לו להתקבל אליו, החליט להתנדב לצנחנים. בסוף נובמבר 1992 התגייס אוהד לצנחנים. על הקשיים שהשירות הציב בפניו, התגבר בעזרת חוש ההומור שלו וראייתו האופטימית. בהמשך שירותו יצא לקורס חובשים, ובסוף המסלול הוצב בפלוגה המסייעת בגדוד הצנחנים. אוהד התעמק במקצוע החובשות, הוא התאמן שוב ושוב במטרה להגיע לרמה המקצועית הטובה ביותר. בחולים ובפצועים טיפל אוהד במסירות אין קץ ובחום אנושי רב. אוהד נפל בקרב בלבנון, ביום ג' בתשרי תשנ"ה (8.9.1994). בן עשרים היה אוהד בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. אוהד נטמן בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושני אחים – גיל ורן. כתב מפקדו של אוהד: "אוהד הינו דוגמה לאיכות האנשים שמגיעים לצנחנים. איש צעיר, שרק סיים את לימודיו בתיכון והחליט, למרות פיתויים רבים, להתנדב לשירות הקשה בצנחנים. אוהד היה ברוך כשרונות וכבר עמד בכל המבחנים לתיאטרון צה"ל, אבל למרות זאת היה בו משהו שקרא לו ללכת ולהתנדב לצנחנים. אוהד היה חבר נהדר, חובש מצטיין ולוחם אמיץ. …אנחנו זוכרים את אוהד כפי שהיה מחייך, בטוח בעצמו, צנוע ואדם נפלא".