ניניו, אפרים

בן רבקה וליאון, נולד בשנת 1927 בעיר וידין, בולגריה. בעירו סיים שבע כיתות בית-ספר יסודי ולמד את מלאכת הפחחות. בשנת תש"א עלה ארצה והצטרף לקיבוץ מזרע, תחילה בחברת-נוער ומשנת 1947 כחבר הכשרה. בקיבוץ עבד בחקלאות. בסוף שנת 1947, כאשר החלו ההתנכלויות הערביות ליישוב היהודי בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, עזב את המשק ונסע לתל- אביב כדי להתגייס. עם התגייסותו ביקש לעבור לגוש עציון ונשלח לשם. אפרים היה מקלען ושירת גם כנהג. השתתף בקרבות ברבדים, כפר עציון ומשואות יצחק כנספח לאחת הפלוגות של הפלמ"ח. הוא לא ידע פחד, והיה בעל רצון עז להקרבה ולעזרה. במכתביו אל אמו ואל אחותו הביע את תקוותו לנקום באויב נקמת חבריו שנפלו במערכה והוא היה עד למותם. אפרים נפל בליל ד' באייר תש"ח (12-13.5.1948) בכפר עציון בשעת העברת פצועים לאחר ההתקפה הכבדה של כוחות הלגיון על הגוש ב-12.5.1948. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.