נייפלד, מאיר (דז’ה)

בן בלומה ונתן, נולד ביום כ"ב בחשוון תרפ"ה (18.1.1925) בעיר שיקלוד, חבל טרנסילבניה וסיים בית-ספר יסודי ושלוש כיתות גימנסיה. בעודו צעיר לימים הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" בעיר טירגומורש ואחר-כך היה חבר בתנועת "דרור". בזמן מלחמת- העולם השנייה נשלח על-ידי השלטונות ההונגריים לעבודת-כפייה ולאחר שהונגריה נכבשה על-ידי הגרמנים – נשלח למחנה- ההשמדה בוכנוואלד. עם השחרור יצא להונגריה לחפש את בני משפחתו ושם נודע לו על מר גורלם. מאיר החליט לעלות לארץ, עבר כמה ארצות, הגיע לאיטליה ומשם העפיל לארץ בספינה "הגנה" ב-19.7.1946 כשנכלאו המעפילים על-ידי הבריטים במחנה עתלית ניסה לברוח מהמחנה אך נתפס והושם בכלא. כשיצא מן המחנה השתקע בעיר גנים, הסתגל מהר לחיי הארץ והתערה בה. את פרנסתו מצא בעבודה בבניין. עם פרוץ קרבות מלחמת-העצמאות התגייס לחי"ש, שירת בחטיבת "כרמלי", ונלחם בגליל המערבי. זמן מסוים שהה גם בנגבה. בימים הקשים של המצור על יישובי הגליל פעל בליווי שיירות. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב ומאיר ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.