ניימן, אברהם-צבי

בן בלומה ויחזקאל, נולד ביום ו' באייר תרע"ג (13.5.1913) בכפר אושוננץ שעל גבול בסרביה-בוקובינה. היה בן-זכר ראשון אחרי שלוש בנות. בראשית מלחמת-העולם הראשונה, והוא אז כבן שנה, פקד הצבא הרוסי להרחיק את האוכלוסייה היהודית מרחק 40 קילומטר מהגבול, והמשפחה נדדה ללא מטלטלין עד העיירה חיטין, ואחרי פסח תרע"ה הוגלתה הלאה עד לעיר אקרמן ובה השתקעה. אברהם למד בבית-הספר "תרבות" וכונה על-ידי חבריו בשם אבריימל לץ. כשהתערבו התלמידים ביניהם מי מהם יקפוץ מגג בית-הספר, קפץ אברהם 3 פעמים, עד שנקעה רגלו. בגיל רך עזב את בית-הספר כדי לבוא לעזרת המשפחה ולמד שענות. מדריכו אמר עליו כי הוא ממשפחת בצלאל (שהכין את כלי הקודש למשכן), ואין דבר במיכניקה עדינה העומד מעל לכוח השגתו. היה להוט אחרי המצאות חדשות. אברהם-צבי היה מוסיקלי מטבעו, והשתתף במקהלה בבית- הכנסת, גם כסולן. כמו-כן שר במקהלת בית-הספר והשתתף בהצגות חובבי התיאטרון שליד הגימנסיה. בהיותו בן 16 הצטרף לתנועת "גורדוניה", יצא להכשרה ואחרי שנתיים ב"החלוץ" זכה בסרטיפיקט. הוא עלה ארצה ביום כ' באלול תרצ"ג. תחילה עבד בחדרה ובקבוצת "אבוקה" בפרדס חנה ואחרי-כן עבר לביתניה והתגורר בה 15 שנה. בתקופת מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה מראשוני המתגייסים לנוטרות ושירת כנוטר עד יום מותו. מביתניה עבר לחוות כנרת. היה אחראי לתחנת נוטרים ועלה לדרגת קורפורל (רב"ט). כל שנותיו בארץ היה חבר ה"הגנה", עבר אימונים וקיים את הצווים הלאומיים. זקוק היה לחוש התמצאות כדי לשרת את ממשלת המנדט ואת עמו כאחד. היה הנשק של עמק-הירדן וחבריו מספרים כי בימי מלחמת-העולם השנייה ראה את החיילים האוסטרליים מטילים לירדן נשק מן השלל הסורי, וכשהתרחקו – צלל והוציא את הכלים ומסרם ל"הגנה". רב היה אושרו כשעלה בידו להוסיף "כלי" חדש למגינים. בשעת הצורך עסק בתיקוני נשק והיה ממתקני-הנשק המעולים בעמק הירדן. הכלים שתיקן היו כחדשים ובכלים המעטים שבידיו יצר חלקי-חילוף מורכבים ביותר. שמו יצא לתהילה כמתקנם של שעוני הסביבה. למעשה התמצא בכל עבודה: הקים לעצמו בית-מלאכה זעיר, עבד בחקלאות ובפרדסים ואף התקין במו ידיו את רהיטיו. היה נוח מאוד לבריות וביתו פתוח לרווחה. משכרו המצער חסך ובשעת-הכושר הראשונה העלה את בני ביתו ארצה. כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף בארגון עבודות הביצור במקום ועמד להיות ממונה על הנשק בצבא. ב-16.5.1948, כשהחלו הקרבות הקשים בעמק-הירדן עם פלישת הצבא הסורי, נשלח מטעם המושבה למחלקה הנבחרת של משקי הסביבה. המחלקה עברה אימון נמרץ, נשלחה לנהריים ונחלצה ועמדה יומיים בקרב צמח. אחרי-כן קיבל חופשה בת 24 שעות, אך ב-18 במאי הוזעק לתגבורת והיה בין מגיני צמח. הוא יצא לחזית בלב קשה, אך בתוך הקרבות פגו זהירותו ומוראו ושינוי עצום חל בו. עוד כשהתראה עם אישתו בחופשה אמר לה: "בבית הרבה יותר קשה מאשר בשדה הקרב", ובשעת המבחן גילה עמידה שקטה ונועזה להפליא. הסורים כבר הקיפו את צמח מכל עבריה. אברהם-צבי הופקד על בניין המשטרה. על גג המשטרה היו כלי נשק שסיכנו את המגינים; ובעוד הדיון נמשך כיצד יסולקו הכלים בתוך ההפגזה הקשה, חירף אברהם את נפשו, קפץ על הגג והורידם. זו היתה גבורה שהתגבשה מן הפחד. שעה קלה אחרי הורדת הנשק החלה הנסיגה מן הבניין. פגז פגע בבטנו, פצעו היה אנוש, אך ממכונת-הירייה לא הרפה והתחנן לפני הנסוגים לקחת ממנו את הכלי ולירות בו. אברהם-צבי נפל ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). כמה ימים אחר-כך, כשנסוג האויב מצמח, נמצאה גופתו. אברהם-צבי הובא למנוחת-עולמים בקבר- אחים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. השאיר אחריו אישה, אסתר.