fbpx
ניילינגר, משה

ניילינגר, משה


בן דוד וגיזלה. נולד ביום ו' באדר תרצ"ז (17.2.1937) ברומניה, שאותו זמן הלכה ונטתה לגרמניה הנאצית. בילדותו נגזר על משה, ככל ילדי היהודים שרוכזו בגיטאות, לשאת את הטלאי הצהוב, לפי גזירת הנאצים. משה למד בבית-הספר התיכון ולאחר מכן למד את מקצוע המסגרות והנהגות. בשנת 1965 עזבו את רומניה, הוא ורעייתו עם תינוקם בן שלושת החודשים וכן אחיו ושתי אחיותיו. כאשר הגיעו לאיטליה ניסו אחיו ואחיותיו להשפיע עליו שיסע עמם לארצות-הברית, אלא שמשה התעקש: "אני אעלה לישראל, כפי שהחלטתי". אחיו ואחיותיו נסעו לארצות-הברית ומשה, רעייתו ותינוקם המשיכו לארץ. בהגיעם ארצה באו אל מגדל-העמק, ועברו בה את חבלי הקליטה. משה לא בחל בשום עבודה שהציעו לו ורעייתו נקלטה כאחות בבית-החולים "רמב"ם". משה היה חברותי מאוד, שמח בחלקו וידע לעודד את הזולת. הוא אהב את השירה העממית וידע להשרות אוירה נעימה ולקשור קשרי ידידות עם כל מי שנפגש. מאושר היה כאשר זכה סוף סוף לקבל עבודה כנהג, אחרי שעזב את מקום עבודתו, בבסיס צבאי אי שם. משה גויס לצה"ל בתחילת יולי 1966 ועקב גילו עבר טירונות והוצב ליחידת מילואים. במלחמת ששת הימים נקרא לשירות פעיל ונלחם ברמת הגולן, אך לא סיפר דבר מתלאותיו במלחמה. היה מכונאי מעולה ומילא את תפקידו במסירות יוצאת מן הכלל. חבריו סיפרו כי משה היה מראשוני הנהגים שיצאו לחלץ נפגעים ולהסיע אספקה תחת אש אויב. במלחמה ולאחריה הדריך נהגים כיצד לנהוג ולטפל במכוניות השלל הרוסיות שהכיר מנסיונו ברומניה. משה היה כה בטוח שמאום לא יקרה לו, עד כי לפני צאתו למשימתו האחרונה אמר לחברו למשחק השש-בש: "אני ניצחתי אותך, עוד מעט אחזור ותוכל לגמור אתי את החשבון". ביום י"ח בסיון תש"ל (22.6.1970), נפל משה בהתקפת אויב ברמת הגולן, כאשר עסק בהובלת מים, למען החיילים אחיו לנשק. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במגדל-העמק. הניח אישה ושני ילדים. מפקדו הישיר כתב לרעייתו: "משה הצטיין בהיותו מוכן לעזור לזולת בכל עת ובכל שעה, בין שהיה נדרש הדבר ממנו או לא. בהתנהגותו זו בלט ביחידתו מכל החיילים".

דילוג לתוכן