בן יצחק ותמר. נולד ביום כ' בניסן תשי"ח (10.4.1958) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי 'יזרעליה' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'עירוני ג'. במגמה של ביולוגיה. בילדותו היה ילד שמח ומלא-חיים, מתעניין בסביבתו, אוהב בעלי-חיים וטבע. עם המעבר ל'תיכון' אילן מבשיל, מתבגר, חוג-חבריו גדל מאוד, גדלה הפעילות בתנועת-הנוער ('מחנות עולים'), שבה הוא הופך כעבור זמן להיות מדריך. כן, מפליא אילן בגישתו ובהבנתו למוסיקה מודרנית, והוא מקדיש לה שעות רבות. הוא קונה תקליטים רבים, מקליט מוסיקת 'מחתרת' (במכשיר-ההקלטה שקיבל ל'בר מצווה'), מחפש ומוצא חומר על להקות שונות; ועל יצירותיהן הוא קורא בעיתונים העוסקים במוסיקה, בשפות זרות, כשהוא מתרגם זאת בעזרת אביו. אילן מבלה שעות רבות בהאזנה לאוסף תקליטיו, לתכניות- רדיו של פופ מתקדם, לביקורים בחנויות תקליטים ואף כותב מדור לענייני להקות למוסיקה בעיתון בית-הספר. בגיל 16 לערך התחיל אילן לכתוב שירים. כעבור זמן פרסם אותם בעיתון בית-הספר ובעלון הגרעין. בכיתה י' הוא בוחר במסלול מיוחד של מקצועות הביולוגיה וההיסטוריה. אוהב מאוד את התנ"ך ומוצא בו את הקשר בין העם לארצו. מצפוני מאוד. בעל עקרונות ואיש מוסר. מציב לו יעדים ומטרות מבלי לדבר על כך, אגב החלטיות ועקביות. אילן הוא גם ביקורתי כלפי עצמו וכלפי סביבתו. אינו חושש לבטא את אי-הסכמתו ואף נלחם בתופעות שאינו שלם אתן. אילן קרא תגר על שיטת-הציונים שבה הציונים הם העיקר והמפתח להבטחת עתידו ודרך-חייו של כל צעיר, אף התנגד לדעה שכל דרך כשרה להשגת ציונים אלה; לדעתו, הציון אינו משקף את האדם ואת יכולתו. הוא כתב על כך בעיתון בית-הספר ועורר פולמוס ציבורי שתלמידים ומורים נטלו חלק בו; מאמריו גם פורסמו בעיתון התלמידים של חיפה. אילן הצליח לשכנע את חבריו שאין להעתיק בבחינות. הוא דגל במבחני-אמת, 'מבחני-כבוד' ללא השגחה של המורה בכיתה בזמן המבחן. אילן הרבה לקרוא, בייחוד על ההיסטוריה של העם היהודי ותקומתו בארצו -תקופת המחתרות, מלחמת-השחרור ועוד. הוא התעניין מאוד במלחמת-העולם השנייה, קרא הרבה ספרי היסטוריה צבאית, ספרי פרשיות נעלמות, פרשנות וכיו"ב. התעמקותו דווקא בתולדות מלחמת-העולם לפרטיה וכן למידתו את תולדות הציונות נבעו בעיקר מהחלטתו ש'לא-עוד' – לא-עוד ניתן שתהיה שואה כזאת לעם-ישראל. לאילן היה חוג של חברים, בשכונת מגוריו ובכל רחבי-הארץ. הוא נהג לנסוע לבקרם, לצאת עמם לטיולים ולהתכתב. אילן התכתב גם עם בני-נוער בארצות חוץ. בזכות שליטתו המצוינת באנגלית ידע להחליף עמם דעות, לנהל ויכוחים ולשמוע על אורח-חייהם. אילן הרבה לטייל בארץ והכיר בה פינות-חמד רבות. טיולים עם המשפחה. טיולי התנועה, טיולים עם חברים ואף לבדו – אוהב את השקט ושלוות-הנפש שבטיול-בדד, גומע את מראות הנופים, שקיעות וזריחות מרהיבות, נהנה מרבגוניות הצבעים שבטבע ואף מבטא זאת בשיריו. אילן הרבה להתעניין גם בבעיות ההתיישבות. בבעיות משק המים, בבעיות חברתיות וסוציולוגיות (ותכנן להצטרף לגרעין 'עודד' לאחר השירות הצבאי), ער לבעיות הקליטה, כן התעניין גם בפוליטיקה. אילן הגיע להכרה שהציונות החלוצית היא הפתרון ההולם לצורת ההגשמה של עם-ישראל בארצו. אף אהבתו לחי ולצומח מצאה את אפשרות ביטויה בהתיישבות חקלאית – בקיבוץ. לכן החליט אילן לבחור לשרת בנח"ל – לגביו היה זה שילוב של חייל אמיץ, שבעת-רגיעה יעבד את אדמתו ובשעת-הצורך יגן עליה. הוא החליט להגשים את החלטתו בהצטרפות לגרעין-נח"ל שנועד להצטרף לקיבוץ 'אל-רום' ברמת-הגולן. במין המשכיות לאלה שנפלו באזור במלחמת יום-הכיפורים מה-מאושר היה אילן למצוא ברמת-הגולן, על עמק-הבכא, שדה ירק ופרחים. הוא ראה בכך סמל להתחיות, להתחדשות, לכך שבא הקץ למלחמה. התשוקה לחיים פורצת מתוך מכתביו, והשמחה הטבעית שלו, צחוקו ובדיחותיו סוחפות היו את כל אלה שלידו. רק בשיריו מצאנו שעל-אף שמחתו השופעת והתרוננותו, ידע לא-פעם רגעי בדידות עמוקה, הסתגרות והתבוננות פנימית. לאחר של"ת של שלושה חדשים לערך בגרעין הנח"ל התגייס אילן עם חבריו לצה"ל, בסוף ספטמבר 1976. היה מוכן לשרת בצבא ברצון ומתוך הכרה, חישל והכין את עצמו לקראת קורס הטיס שזומן אליו, או לשירות בחיל-השריון, שרצה להצטרף אליו. אך אילן לא הספיק להגשים את כל ששאף, ביום י"א בתשרי תשל"ז (5.10.1976) נפל, והוא בראשית שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.