ניב, אייל

בן מיכאל ורות. נולד ביום א' בשבט תשי"ג 17.1.1953)) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי "רביבים" בקרית-חיים והמשיך בפנימיה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. אייל היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", אהב לטייל בשבילי הארץ והנציח בתצלומיו את הקשר ההדוק שלו עם הארץ ונופיה. הוא היה ספורטאי נלהב והשתתף במשחקי כדור-סל, באתלטיקה ובקפיצות לגובה וזכה כמה פעמים במקומות ראשונים. אייל התגייס לצה"ל במחצית מרץ 1971 והתנדב לשרת בחיל-האויר. כאשר נתקבל לקורס טיס החל, כפרח-טיס, בטיפוס האיטי והמייגע בשלבים הראשונים של סולם ההתקדמות. אייל אהב את הטיס, נהנה מלימודיו בקורס ומן ההיכרות עם המימד החדש. אך רק אחרי טיסת ה"סולו" במטוס ה"פוגה" נמצא שאינו מתאים להיות טייס. מפקדו כתב אז להוריו: "אייל אמנם לא הצליח כטייס, אך חשוב שתדעו, כי אין כל קשר בין הערכת כושר הטיסה לבין הערכת אדם כאדם". אייל היה מעורה בכל חברה, קשור מאוד לחבריו ולבני משפחתו ואהוב עליהם, אהוד ונערץ על ילדים. הוא הצטיין בשיקול דעתו, בהבנתו המעמיקה, בעליצותו ובמזגו הטוב. הוא הפליא במסירותו ובנכונותו לעזור לכל אדם. ביום כ"ז בסיוון תשל"ב 9.6.1972)), בשבוע שהיה צריך להכריע לגבי המשך דרכו בצה"ל, נהרג בתאונת דרכים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מפקד בית-הספר לטיסה כתב למשפחתו כי אייל "היה חבר טוב, בחור שהחברה מעריכה אותו, אדם שבחורים אחרים רצו להיות במחיצתו". מפקדו הישיר כתב במכתב תנחומים להוריו: "אייל היה בחור שקט, שקול וחביב, שהיה אהוד על חניכים ועל מפקדים כאחד".