נטר, בן-ציון (“בני”)
בנם יחידם של שאול וחוה. נולד ביום י"ב בשבט תש"ח (23.1.1948) בדגניה א', בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, ובמהלך הקרבות על הקבוצה. בהיות בן-ציון בן שלושה חדשים נפל אביו שאול בהתקפה הסורית על דגניה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי במקום. הוא נמשך לענפי-ספורט שונים (טניס-שולחן, שיט ורכיבה) וכבן-משק המשיך את לימודיו בבית- ספר חקלאי בחדרה ולקראת שירותו הצבאי בחר להכשיר את עצמו כמפעיל ציוד מיכני הנדסי בלמדו בבית-הספר "נעורים" במשך שנה אחת. בנובמבר 1966 גויס לצה"ל והוצב לחיל- ההנדסה. זמן קצר אחרי שסיים את תקופת הטירונות פרצה מלחמת ששת הימים ובן-ציון שירת בסיני כמפעיל מפלסת – בחילוץ-רכב, בפינוי דרכים וכיוצא בפעולות אלו. מאוחר יותר הוצב ליחידה צפונית של חיל-ההנדסה וזכה להשתתף בפריצת הדרך הראשונה אל מוצב צה"ל על החרמון. עובדת "בראשית" זו שנעשתה בפריצת הדרך הזאת הלהיבה את בן-ציון מאד והוא ראה בה את השיא של שירותו הצבאי. עוד הוא נמצא בשירות-החובה שלו כחייל יעיל ומסור לתפקידו יצא לפעולת התגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים. הוא יצא לפעולה בטרקטור ונפגע על-ידי פגז בשעת עבודה באיזור גשר עבדאללה. זה היה בשעת הקמת גשר- מעבר לכוחות צה"ל על פני הירדן. בכללה ידועה הפעולה הזאת כמבצע כראמה, זו העיירה שממערב לירדן, אשר בה התרכזו וממנה יצאו חבלני האויב לשטח ישראל. המבצע היה ביום כ"א באדר תשכ"ח (21.3.1968); על שפת הירדן נולד וגדל ולידו גם נפל. הובא למנוחת-עולמים בקיבוץ דגניה א'. משפחתו, בהדרכת רשות שמורות-הטבע, הקימה מצפה- נוף על מורדות-החרמון כציון צנוע לזכרו של בן-ציון. בחירת החרמון כנושא להנצחה (ולא גשר עבדאללה – המקום שבו נפל) נובעת מיחסו המיוחד של בן-ציון לעבודה שבה עסק בהתמסרות רבה ואותה לא זכה להשלים. חוברת בשם "בני" – עליו ולזכרו – יצאה לאור לאחר נפלו.