נח, שלום

שלום, בן פהימה ונעים, נולד בשנת תש"ו (1946) בבגדד שבעיראק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. בארץ למד בבית-הספר היסודי על-שם אליהו גולומב בכפר-שלם ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי לאמנות שימושית, לגרפיקה ולציור, על-שם חנה יפה בתל-אביב. שלום היה תלמיד מצטיין, הן בבית-הספר היסודי והן בבית-הספר התיכון. הוא זכה פעמיים בפרסי כסף גדולים, בתערוכות לגילוי כשרונות, ומימן בהם את לימודיו. הוא עסק בתחומי אמנות רבים: עיצב תערוכות וקישט אותן, עסק בגרפיקה שימושית, פסל בחומר והמציא משחקי ילדים שמשולבים בהם הציור והגרפיקה. בשלושה הצליח מאוד, והפיץ מהם ערכות (סטים) רבות בחוץ לארץ. אך יותר מכל אהב את הציור. את זמנו הפנוי ואת לילותיו הקדיש לציור בצבעי שמן. הוא צייר דיוקנאות, דומם, נופים, ובעיקר בעלי-חיים. בציוריו יש הרבה אור, צבעים בהירים ושמחה. לא היה לו סגנון מוגדר, אך בציוריו ניכר שהושפע מן הסגנון האימפרסיוניסטי. שלום היה בן טוב ומסור, שקט וממושמע. הרבה עמל ויגע, ועשה לילות כימים, כדי לסייע להוריו ולתמוך בהם. הוא היה דייקן, נקי ומסודר מאוד. אדיב היה, עדין ורגשן ונודע בענוותנותו ובהליכותיו הפשוטות. מטבעו היה עליז, בעל חוש הומור וקל להתיידד. רבים בקשו את קרבתו והוא מצא תמיד שעה קלה להתפנות לידידיו, לארחם בביתו ולהנעים את זמנם. שלום גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל השריון. הוא השתלם בקורס קשרי שריון והיה לקשר שריון מצטיין. מפקדיו הרבו לשבח אותו על חריצותו ועל דייקנותו במילוי תפקידיו. במלחמת ששת הימים לחם בחזית הצפון ואת מרבית ימי שירותו הצבאי הסדיר עשה במוצבי החרמון וקונייטרה. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים. כדי לשמח את לב החיילים בשגרת יומם הרבה לקשט את המעוזים שבהם שירת. מפקדו מספר, שבמוצב בבקעת הירדן צייר נשר גדול, שעורר התפעלות רבה ומשך חיילים רבים להתבונן בו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שלום בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד, חג שמחת-תורה (18.10.1973), בשעות הצהריים, נפגע שלום ונהרג בהפגזת המקום שהתחפרו בו אנשי היחידה. כיוון ששלום שכב בלא להשמיע כל הגה, סבר החובש שנפצע קל וחבש את הפצועים האחרים. כשנתפנה לחבוש אותו, נתברר שנפגע בחזהו ואיבד דם רב. הרופאים עשו לו עירוי דם, אך ללא הועיל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אמנם הוא היה רזה ונמוך קומה, אך במסירות ובעזרה לחבריו היה משכמו ומעלה. הוא לא הרבה במלל, אך לא היה תפקיד שהוטל עליו, שלא מילא בצורה שאין למעלה ממנה. הוא היה חבר למופת, נוח כשמו, ממושמע ומסור, ובעיקר – ראשון במילוי המשימות המוטלות על היחידה. הוא היה מופת לכולנו – בחייו ובמותו".