נח, יצחק

בן רבקה ופינקו, נולד ביום כ"ו בסיוון תרצ"ה (27.6.1935) בעיר קריובה שברומניה. יצחק השלים בעיר הולדתו בית-ספר יסודי ובית-ספר תיכון. בתקופת לימודיו שלט המשטר הנאצי באירופה, ורומניה הושפעה מן הגזענות הגרמנית. יהודים לא הורשו ללמוד בבתי-ספר ממלכתיים. יצחק נשלח ללמוד בבית-ספר יהודי, והמשיך ללמוד בו גם אחרי שהתמוטט המשטר הנאצי. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, הוא נכנס לאוניברסיטה בקריובה, ובה למד אלקטרוניקה מכנית. אך הוא לא סיים את לימודיו, מפני שגויס לצבא רומניה. הוא שירת שלוש שנים במשמר-הגבול, באזורים שבהם שררה מתיחות בין רומניה ויוגוסלביה. יצחק היה חובב ספורט, שיחק טניס, כדורסל, כדורת, רכב על אופנים ועשה סקי. הוא גם היה חובב אמנות. לאחר שהשתחרר מן הצבא הרומני, עבד יצחק כמנהל מחסן קואופרטיבי. בשנת 1959 הוא נשא אשה, ונולדו שני בניו. בשנת 1965, עלה יצחק עם משפחתו לארץ והשתקע באשדוד. שלוש שנים הוא עבד כפועל בניין, עד שנת 1968. אחרי שהשתלם בקורס להפעלת מחשבים עבר יצחק לעבוד כפקיד, תחילה במנהל מקרקעי ישראל, ובשנת 1972 עבד ביחידת המיכון של משרד החינוך והתרבות. הוא הצליח בעבודתו, התקדם והועסק בתפקיד בכיר ביחידה. בתו נולדה בארץ. יצחק היה מסור למשפחתו. את ילדיו הוא חינך לאהבת ישראל, ושני בניו התנדבו לשרת בצבא הקבע. יצחק התגייס לצה"ל כשנה לאחר שעלה לארץ, בשנת 1966. הוא שירת במילואים בחיל-הרגלים. לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בנובמבר 1977, הועלה יצחק לדרגת רב"ט. בהגיעו לגיל 45, הועבר יצחק מחי"ר לחיל-ההובלה. הוא שירת כנהג משאית ונגמ"ש עד יום מותו. יצחק השתתף במלחמת שלום הגליל, והוצב כנהג משאית אספקה ליחידות הלוחמות בביירות ובג'בל-ברוך. באפריל 1985 נקרא יצחק לשירות מילואים. בתקופת שירותו, הוא יצא לחופשת שבת בביתו. ביום י"ג באייר תשמ"ה (4.5.1985), בהיות עם משפחתו בבית, נפטר לפתע בהתקף לב. בן 50 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. יצחק השאיר אחריו רעיה, שני בנים ובת. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יצחק עבר עמנו כברת דרך ארוכה. הוא היה מראשוני היחידה, שהוקמה לפני שנים רבות, הוכיח מסירות ואחריות בכל משימה, היה סמל ליחידה, המבצעת בצנעה את משימותיה"