נחמיאס, משה

בן יהודה וקוטה, ממייסדי מושב-העובדים פקיעין החדשה שבגליל. אביו – מוצאו ממשפחה אצילית בטנג'יר. נולד ביום כ"א בכסלו תש"ח (4.12.1947) בעיר טנג'יר אשר במרוקו. בשנת 1955 עלה לארץ עם משפחתו שהתיישבה במושב פקיעין. משה סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "מעלות" ואת התיכוניים המשיך באותו בית-ספר. לאחר סיום לימודיו שם עבר קורס-קשר בנהריה. היה פעיל בקרב הנוער והשתתף בפעולות הספורט במושב וכן היתה לו נטייה לספרות. מצא את פרנסתו בחקלאות. משה היה בחור שקט, צנוע, וחרוץ כשאר בני-משפחתו. הוא ספג לתוכו את אווירת-המושב ואת אויר החופש האמיתי. היה מנומס והגון בכל מגעיו עם חבריו. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני" בגדוד "ברק". בזמן שירותו בצה"ל דאג שעתידו יהיה בישוב ספר חקלאי ורשם לעליה ל"זרעית" ובזה ראה חובה אישית. את חופשותיו הקצרות היה מנצל לשם עזרה בבית. כשם שעזר לביתו כן נטה לעזור לכל אדם. בהיותו בשירות חובה פרצה מלחמת ששת הימים, וביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), כשהוא חשוף כולו, הסתער קדימה לעבר מתחמי הסורים בתל-פאחר שברמת-הגולן ונפל בשעה שטיהר את תעלות-המגן של האויב. אותה שעה שמעו חבריו אותו קורא: "הפעם אני נלחם על עתיד אדמת הורי ומולדתי…"אל תעצרו !" משה היה בין החיילים הנבחרים של מחלקתו והוכיח את עצמו בקרב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. מפקד-גדודו כתב למשפחתו במכתב-התנחומים כי משה היה מסור ונאמן לגדוד ולמדינה, סמל ומופת לחבריו. "מעולם לא נרתע ולא היסס לבצע את הקשה שבמשימות שהוטלו עליו, וכל זאת בחירוף נפש ובמסירת עילאית".