נחום, ראובן

בן רפאל וג'וליה. נולד ביום י' באדר ב' תשי"ז (13.3.1957) במושב חצב שבנפת-אשקלון. למד בבית-הספר היסודי שבמושב. הוא הצטיין בלימודים, אף שלא נהג להקדיש זמן רב להכנת שיעוריו. הלול, בית-האימון, שדה-הירק ובעלי-החיים אשר במשק החקלאי של הוריו משכו את לבו יותר מאשר הלימודים. לאחר שש שנים עבר לבית-הספר האזורי בבאר-טוביה. הצעד הבא והמכריע של ראובן בחייו הקצרים היה כניסתו לבית-הספר החקלאי-התיכון 'כנות', במסגרת של פנימייה. כאן התבלטה אישיותו המיוחדת על כל סגולותיה. הרקע החקלאי של מוצאו ואהבתו לעבודת-האדמה העמידוהו בשורה הראשונה בכל עבודה מעשית. הוא הקדיש אך מעט תשומת-לב ללימודים העיוניים. ורק לקראת המבחנים עשה מאמץ. ואכן עבר את המבחנים בכבוד. המורים והחברים הכירו במעמד המיוחד שראובן רכש לעצמו בזכות כושר-המנהיגות הטבוע בו, ברוח ההומור והשובבות שליוותה אותו בכל מעשיו, בנכונותו לעזור תמיד לזולת, במאור-פניו ובנימוסיו הטובים. היה חביבן של הבנות, שנמשכו אל קומתו התמירה, אל עיניו היפות ואל שלוות-נפשו, שהיתה בה תערובת קוסמת של מבוכת מתבגר עם תמימות של עלם ואחריות מסורה ואמיתית של בן מושב. בבית-הספר מצא את בחירת-לבו, ששמר לה נאמנות עד ליומו האחרון. ראובן נודע כבחור בעל מרץ בלתי-נדלה. הוא אהב ספורט. הצטיין בריצה, היה כדורגלן מעולה, רכב להנאתו על סוס. חרוץ בעבודה ולא-פעם, בגמר העבודות במשק בית-הספר, מיהר בשעות-הערב למושב כדי לעזור גם להוריו בעבודות הבית. היה פעיל בגדנ"ע. עבר קורס והוסמך כמ"כ בגדנ"ע. מועד גיוסו לצבא הסדיר התקרב. ראובן היה קשור עם חבריו לספסל-הלימודים בגרעין ההתיישבותי 'לי-עד', שעמד להשתבץ בנח"ל. ואולם, בשירות זה לא ראה אתגר מספיק לרוחו הסוערת והוא ביקש לשרת ביחידה מובחרת. הוא עמד בהצלחה במבדקים הקשים לקורס-טיס והיה מאושר בכך, אך פציעה בגיל צעיר מנעה ממנו מסלול זה. ראובן ביקש להתנדב ליחידת-צנחנים. בסופו-של-דבר מצא את דרכו לחטיבת גולני. בראשית נובמבר 1975 התחיל את הטירונות ביחידה זו. לחופשתו האחרונה בבית בא ראובן לאחר טקס ההשבעה על פסגת הר-תבור, שם נשבעה יחידתו אמונים לצבא ולמדינה. טקס זה הרשים אותו עד לעמקי נשמתו, והוא סיפר עליו בבית בהתלהבות רבה. כעבור ימים-מספר זכה לחופשה נוספת, כאות הכרה להצטיינותו באימונים וכדי לאפשר לו לקבל את פני אביו שעמד לחזור מחו"ל. ביום ה' בטבת תשל"ו (9.12.1975) נפל ראובן בעת שירותו, כחמישה שבועות לאחר כניסתו לצה"ל. הובא למנוחת-עולמים באדמת מושב חצב שהיה קשור אליה בכל נימי-נפשו. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות. ההורים הוציאו לאור חוברת לזכרו של ראובן, בה ציירו ההורים, המורים והחברים את דמותו של הנער, עתיר סגולות-החן והכישרונות, שהלך בטרם-עת.