נחום, משה
בן אברהם ורנה. נולד ביום כ"ז בסיון תש"כ (22.6.1960) באשקלון. כאן השלים את חוק-לימודיו: תחילה בבית-הספר 'גורדון', אחר-כך בבית-הספר התיכון-המקצועי 'מרכז הנוער', שבו השתלם במקצוע הנגרות. בתום לימודיו קיבל תעודת נגר-מומחה, ועד למועד-גיוסו עבד בתעשיית הרהיטים. משה היה קשור להוריו ובייחוד לאמו, וכבן למשפחה מרובת-בנות היה גאות המשפחה. חבריו נהגו לכנותו בשם 'שיימן', ובלי-משים בחרו את הכינוי המתאים לו, שכן משה היה מאוד ביישן, אהב להתבודד על חוף-הים או להסתגר בחדרו ולצייר. אופיו המופנם לא פגע במעמדו החברתי – משה היה מקובל מאוד ואהוב בחברת הילדים בבית-הספר ובמועדון 'כצנלסון' שהיה פעיל בו. בתחילת מאי 1978 גויס משה לצה"ל, הוצב לחיל-ההנדסה ועבר קורס-פלסים כחייל נלהב לכל אתגר הצטרף לכוח-המשימה שתפקידו היה לפרק מוקשים ולפנותם מאזור-החיץ שליד ראס-סודר. בעת ביצוע המשימה המסוכנת התפוצץ מוקש שמשה התכונן לפרקו. ביום כ"ו בחשון תשל"ט (26.11.1978) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בית העלמין שבאשקלון. בן 18 היה בנופלו. השאיר אחריו הורים. אח ושש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ביום שבו מצא משה את מותו תוך-כדי פירוק מוקשים ופינוים אבד לצה"ל ולעם ישראל חייל מסור ולוחם. משה הצליח במשך-שירותו הקצר בגדוד ובצבא להתבלט, בעיקר בטוב-לבו, ולכנס סביבו חברים רבים. המשימה שביצע היתה משימה חשובה, ובטוחני שרק בזכות יכולתם הרבה של משה וחבריו ליחידה, היא הוטלה על כתפיהם. משה, ככל חבריו, נאלץ לשאת על גבו משימות רבות, קשות וחשובות, וכל פעם מחדש, עומד צה"ל נפעם מיכולתם של בנים צעירים אלה שניתן להטיל עליהם כל משימה. משה היה אחד מהטובים – שקט, מסור, בעל עקרונות וידיים טובות, ומוכן למלא כל משימה. מסירותו למען צה"ל והמדינה תשמש אור ההולך לפני כולנו". המשפחה תרמה ספר-תורה לבית-הכנסת שבאשקלון להנצחת זכרו.
