fbpx
נחום, מנחם (מוני)

נחום, מנחם (מוני)


בן לאה ועזרא, נולד ביום כ' בתשרי תשכ"ה (26.9.1964) בפתח-תקווה. מנחם למד בבית-הספר היסודי "עין גנים" וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל א' " בפתח-תקווה. מוני היה נער טוב-לב ויפה תואר, שאהב מאוד את בני משפחתו והם השיבו לו אהבה גם בשל היותו בן יחיד בין שלוש אחיות. בתקופת לימודיו השתייך לתנועת "המחנות העולים" ולסקציית הכדור-יד ב"הפועל" פתח-תקווה. מילדותו נמשך לים, הירבה לבלות לחופיו ואף רכש ציוד דיג. את רגשותיו כלפי הים ביטא באחד השירים הרבים שהשאיר אחריו ושמו "שיר הים": "הים הוא גדול / הים הוא כחול / ולחצות אותו אף אחד לא יכול / … דברים רבים מסתתרים במצולות… הם צופנים אתם אוצרות לסיפורים / על מעשי גבורה ומעשי נסים / הנוף שם בעומק מקסים ביופיו / כי עוד לא הגיע לשם האדם ומשפחתו…" בהיותו כבן 16 רכש לעצמו אופנוע בכסף שחסך, והירבה לטייל עם חבריו ברחבי הארץ. מנחם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1982 והתנדב לחיל-הצנחנים. את קשי הטירונות קיבל באהבה ועבר בהצלחה קורס צניחה וקורס מ"כים. מפקדיו, שעמדו על כישוריו כלוחם וכמפקד, העניקו לו דרגת סמל לפני המועד. הוא הצטרף לחבריו בהגנה על גבולות המדינה בגבול לבנון ובבקעה והיה גאה בתפקידו. תוך כדי השירות נתגלה כשרון הציור והפיסול שלו וכן אהבת המוסיקה. הוא רכש תקליטייה עשירה ונהג לשמח את חבריו אם בנגינה ואם בדברי צחוק ולצון. לצורך עבודות הציור והפיסול הקים לעצמו מבנה בחצר הבית ושם התמסר למלאכת האמנות. האהבה לים לא הרפתה ממנו גם בעת השירות הצבאי ובאחת מחופשותיו נסע עם חברים לחוף טאבה. למחרת היום, כאשר נודע למוני כי אחד הדייגים איבד את כל רשתותיו בים, התנדב לעזור לו לחלץ אותן. תוך כדי צלילה הסתבך ברשת וטבע. כאשר כתב בשירו על הים "במקום כזה אי-אפשר לחיות / כי שם הכל יכול להיות" ניבא את סופו. סמל-ראשון מנחם נפל בעת שירותו ביום י"ט באדר תשמ"ה (12.3.1985), והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקווה. השאיר הורים ושלוש אחיות. מוני הותיר אחריו אוסף גדול של שירים, שהעידו על נפש רגישה, וכן עבודות ציור ופיסול

דילוג לתוכן