נחום, חיים

חיים, בן דליה ונאג'י, נולד בשנת תש"י (1950) בבגדאד שבעירק. הוא עלה לארץ עם משפחתו באותה שנה ובארץ למד בבתי-הספר היסודיים 'נצח ישראל' בפתח-תקוה ו'תחכמוני' בטבריה. אחרי-כן השלים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'עמל' בפתח-תקוה. חיים היה צעיר אוהב חיים, רגיש, טוב לב ורציני. הוא היה תלמיד חרוץ ולמד בשקידה בבית-הספר. מטבעו היה חברותי מאוד, מוכן לעזור לזולת ומקפיד לנהוג כבוד רב בבני משפחתו, במבוגרים ובחברים. חיים היה פעיל בגדנ"ע, השתתף באימונים והרבה לטייל בארץ. הוא היה ספורטאי מצטיין, חובב כדורגל מושבע, הן כשחקן והן כצופה. מנעוריו היה מאוהדיה הנלהבים של קבוצת "מכבי" פתח- תקוה. חיים גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והתנדב למשמר הגבול. הוא היה חייל נאמן ומסור. בעת שירותו נפצע, כשנסע ברכב שעלה על מוקש בעת סיור. ברגע שקיבל חופשה מתפקידו ביחידה מיהר הביתה כדי להיות עם משפחתו. הוא הרבה לעזור להורים בפרנסת המשפחה ובחינוך אחיו ואחיותיו הקטנים. תעודת השחרור שלה הייתה מלאה שבחים שכתבו עליו מפקדיו. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר חזר לעבוד במקצועו – המסגרות – במפעל, שם הצטיין בעבודה והיה אהוב על חבריו. בשנים האחרונות עשה חיל בעבודתו ועלה בדרגה ובתפקיד במפעל. במלחמת יום-הכיפורים השתתף חיים בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. עם יחידת השריון שלו לחם בקרבות רבים עד אשר נפגע ונהרג בעת הפריצה לעיר סואץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי חיים היה חייל מסור וחבר נאמן, אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק. הוריו תרמו ספר תורה לבית-הכנסת 'נהריים' בפתח-תקוה, להנצחת זכרו של חיים.