נחום, אברהם

אברהם, בן כלימה ועמוס (כמוס), נולד ביום ד' בטבת ת"ש (16.12.1939) בטריפולי שבלוב ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1952. הוא למד במוסד "עלייה" בפתח-תקוה, המשיך בלימודיו בבית-המדרש העברי למורים ולגננות בבית-הכרם בירושלים, ואחרי כן למד באוניברסיטת "בר-אילן" ברמת-גן. הוא היה תלמיד מצטיין, במיוחד בלימודי החקלאות והבלשנות, וידע חמש לשונות על בוריין. מורהו כתב עליו: "הוא היה נער חרוץ מאוד, בעל אישיות עצמאית, רצון מתמיד להתקדם, אחראי, פעיל ומפעיל, בעל נימוסים טובים והופעה אצילית". אברהם היה בן תורה שגלומות בו אהבת ישראל ואהבת האדם, דקדק והקפיד בכל מצווה קלה כבחמורה. הוא היה נוח לבריות, איש סוד נאמן, בעל אורך רוח וסבלנות מרובה. מעולם לא הקפיד עם זולתו, ותרן היה, רחק מריב ורדף שלום. אהוב היה ומכובד על הבריות, מוכן לעזור לזולת, אדיב, עדין-נפש ונעים-הליכות. אברהם גויס לצה"ל בסוף יולי 1957 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר ובקורס מש"קי מקלעים. מטעם הגרעין שלו נשלח כמדריך לקיבוץ חפץ-חיים ואחרי-כן שירת כמפקד כיתה בכרם-שלום, שעל גבול רצועת עזה. בתעודה שניתנה לו לפני ששוחרר מן השירות כתבו מפקדיו: "אברהם הוא חייל טוב וממושמע, בעל יכולת טובה, המבצע את כל המוטל עליו במסירות רבה לתפקידו". לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי הסדיר הקדיש עצמו לחינוך ולהוראה. הוא הדריך נוער עולה, לימד במוסד שלמד בו בנעוריו – מוסד "עליה", נשלח לקנדה ועסק שם בפעולות חינוך כארבע שנים, ועשה נפשות רבות לעלייה לארץ. כשחזר משליחותו היה מורה-יועץ באור-יהודה. סיפר עליו חברו: "הוא נשא עיניו לסייע לכל צעיר, ולתת לנערים שחסרו את תחושת הבית בילדותם – אווירה של חמימות ושל שייכות. ההורים והתלמידים העריכוהו מאוד, שכן לא בז לקטנות וידע להבין את נפש חניכיו". אברהם היה בן נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו שרה, ואב אוהב לשתי בנותיו – מיכל וצופיה. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אברהם ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום הראשון למלחמה, יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע ונהרג בהפגזה ארטילרית בעמדת לחימה במעוז "מפרקת". תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אברהם לחם בגבורה רבה ונפל בהגינו על חבריו ועל העורף. הוא היה אדם ולוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תישאר תמיד אתנו". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "מעלות קדושים" בפתח-תקוה. את ספר התורה כתבה קהילת "שערי תפילה" בקנדה.