נוריאלי, אליהו (אלי)

בן נחום וויקטוריה, נולד בשנת 1951 במצרים. בהיותו בן חמש עלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה בשכונת רמת-אליהו. אלי למד בבית-הספר היסודי ע"ש ויתקין שבשכונה וסיים אותו בהצלחה ובציונים טובים. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-מקצועי 'עמל' שברחובות וסיים שם, לאחר שלוש שנות לימוד, במגמה של מכונאות-רכב, בציונים גבוהים. היה נער חברותי מאוד, שהקרין סביבו עליזות וחדות-חיים. הוא וחבריו הרבו לטייל, לשחות בים ולבלות במסיבות. אלי אף נתן קולו בשיר ואהב במיוחד את שיריו היוניים של אריס סאן. אליהו גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969, והוצב כמכונאי רכב בחיל-החימוש. מיומנות הביצוע שלו שבתה את עין מפקדיו, והם מינוהו כבוחן רכב. לאחר שלוש שנות שירות-חובה, כאשר כבר היה אמור להשתחרר ובכיסו הערכת מפקדיו: "מילא את תפקידו כראוי לשביעות-רצונם של מפקדיו, בעל יזמה וכושר ארגון. "נתבקש אלי לחתום על שנת-שירות בתנאי קבע. מכיר בחשיבות תפקידו נעתר אלי לבקשה. בפברואר 1973 השתחרר אלי ופנה אל החיים האזרחיים. הוא התחיל לעבוד ב'מוסך הדרום' שבאבו-כביר. אלי היה קשור מאוד למשפחתו הענפה, ובפרט לאמו, ואת חלק-הארי ממשכורתו נתן לה. כאיש-מילואים גויס אלי בעת מלחמת יום-הכיפורים ומילא תפקידי-אחזקה אחראיים בחזיתות סיני ורמת-הגולן. לאחר השחרור הלכה וגברה הרגשתו שהוא יכול לתרום יותר לצה"ל והחליט לחזור לצה"ל כאיש צבא-הקבע. עם שובו לשירות הוצב בבית-הספר לקצינים והיה אחראי לשמישותם ולתקינותם של כלי-הרכב אשר ישמשו את הצוערים בצאתם לתרגילים. בסוף 1974 נשא אלי את אילנה, והשניים השתקעו בשכונת יד-אליהו שבתל-אביב. ביום כ' בשבט תשל"ה (1.2.1975) , לאחר שלושה חודשי-נישואין בלבד, נפל אליהו בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי שבראשון-לציון. השאיר אחריו אישה, הורים, שישה אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אלי גילה כושר-ארגון מעולה והיה בעל מקצוע וחבר למופת. אלי ז"ל מילא את תפקידיו לשביעות-רצונם של מפקדיו". להנצחת זכרו תרמה משפחתו תשמישי-קדושה לבית-כנסת