נוסבוים, שי
בן עליזה ומשה. נולד ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) בירושלים – ביום שחרור העיר, אשר זיכתה אותו בשמו. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי ע"ש שפרינצק ברחובות והמשיך בחטיבת-הביניים ובמגמה הריאלית בבית-הספר התיכון ע"ש קציר ברחובות. באוגוסט 1985 גויס שי לשירות חובה בצה"ל. הוא שובץ בחיל-השריון ועשה בו את המסלול, החל בטירונות, מקצועות, צמ"פ וקמ"ט וכלה בקורס קציני אג"ם וקציני שריון. גאה היה בהשתייכותו לחיל ועל הזכות שנפלה בחלקו לנהוג בטנק המרכבה. ביום ג' בכסלו תשמ"ח (23.11.1987) נפל שי בעת מילוי תפקידו. במהלך תרגיל ניהול אש ברמת הגולן, סטה הטנק שעליו פיקד מנתיב הנסיעה והתהפך לתהום. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, אח – אסף ואחות – רינת. בן עשרים היה בנופלו. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה, בין השאר: "לא זכיתי להכיר את שי, אלא בשבועות האחרונים, עת חזר אלינו מקורס קציני שריון אותו סיים בהצלחה. שי הפך עולמות על-מנת לשוב לפלוגה בה גדל כחייל, בה שירת כמפקד טנק וממנה יצא לקורס הקצינים. מפקדי וחיילי הפלוגה הפצירו בי לעשות כל מאמץ על-מנת להסדיר את שיבוצו של שי ז"ל בפלוגה. נלחמתי על שובו לפלוגה מתוך תקווה שהשתלבותו תחזק את הפלוגה. ואמנם תקוותי זו התמלאה עד מהרה. שי התגלה כבחור נמרץ ונחוש החלטה במעשיו, גילה שאיפה ברורה לשלמות ופעל ללא ליאות על-מנת להשיגה. מפקדים וחיילים כיבדו את שי, ואהבוהו. דוגמה מיוחדת של מפקד היודע לדרוש מחייליו, ובאותה עת להיות חבר נאמן. חוש ההומור המיוחד שלו לא נדחק הצדה גם ברגעים קשים. היה משהו במבטו החזק שקשה לשכוח, משהו מן הביטחון העצמי, היושר והמסירות ההופכים קצין למנהיג של ממש".
