נוסבוים, יעקב

בן קלרה, בת למשפחת-רבנים ידועה, ומאיר, נולד ביום כ"ח בכסלו תרפ"ה (25.12.1924) בעיר פולדה, גרמניה. בעודו ילד עברה המשפחה לפרנקפורט ושם למד בבית-ספר חרדי. עם עלות הנאצים לשלטון נדדה המשפחה ועברה את הגבול לצרפת, אחר-כך – לשוויץ ולאיטליה. בכל הארצות הללו למד, ובכל מקום סיגל לעצמו את שפת המדינה על בוריה. יעקב עלה ארצה ביחד עם משפחתו בשנת 1939. תחילה למד בבית הרב עמיאל. היה פעיל בארגון הנוער הדתי בקרב בוגרי בית-הספר "ביל"ו". משאת נפשו היתה לשלב יחדיו תורה ועבודה, ובד בבד עם לימודי הקודש רכש לו מקצוע של חשמלאי-מיכני, עבד במקצועו ואף עזר בעבודה זו למשפחתו, שהיתה נתונה במצב כלכלי דחוק. כל חייו היה זהיר במצוות והקפיד על מנהגי המסורת. כחבר באגודת-הספורט "אליצור" התאמן בפלוגה הדתית של האגודה והשתתף בהתלהבות בפעולותיה הלגליות והבלתי- לגליות להעלאת מעפילים. מנעוריו היה חבר פעיל ומסור ב"הגנה" והקדיש לה כל עתותיו הפנויות. לשנת-שירות הלך לקבוצת יבנה הדתית במסגרת הצופים הדתיים והשקיע שם הרבה אהבה וכוונה בעבודה חקלאית, בה ראה תיקון לעם ישראל. אחרי שובו מיבנה חזר לעבודתו בבית-המלאכה לחשמלאות מיכנית ובהתלהבות התמסר לפעולות ציבוריות שונות, כגון: התרמות לקרנות הלאומיות, ועבודה חינוכית וסידורית ב"מועדון בוגרי בתי- הספר הדתיים בארץ-ישראל", והיה נציגם במוסדות. הממונה עליו בבית המלאכה כתב: "אדיב ולבבי, דייקן וממושמע, בעל נימוסים אציליים, לעולם לא רגז על חברו". עם תחילת מלחמת-העצמאות וההתפרעויות הערביות נגד היישוב היהודי בעקבות החלטת עצרת האו"ם, היה בין המתגייסים הראשונים וצורף ליחידה דתית. ממנה נשלח לקורס-חובשים בחולון, אך בשובו מן הקורס לא חזר עוד, לצערו הרב, ליחידתו הדתית, אלא נשלח כחובש פלוגתי לחטיבת "גבעתי". יעקב השתתף בקרבות רבים בסביבות תל-אביב, בפריצת הדרך לירושלים ואף הגיע כתגבורת לקבוצת יבנה אשר עבד בה לפנים כחקלאי נלהב. בכל שירותו הצבאי הקפיד על מצוות הדת, על אף הקשיים הכרוכים בכך. אחרי אחת ההתקפות הליליות של המצרים, בשעה שבחורינו נאלצו לסגת מהעמדות, כתב: "שמיכתי, מעילי ועוד חפצים נשארו במקום, אך את רשימותי מקורס החובשים הצלתי". יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח פתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל, בנושאו פצוע על שכמו, אשר הצילו מעמדתו תוך כדי נסיגה. הוא נפגע מפגז ומת במקום ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). מפקדו ציין בדין-וחשבון מהקרב הזה את גבורתו של יעקב, אשר הגיש עזרה לחברו ללא רתיעה. כעבור תשעה חודשים נאספה גופתו יחד עם גופות חבריו שנפלו באותו קרב. ביום ח' באדר תש"ט (9.3.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.