נוסבאום, ברוך

בן פאולה ויוסף, נולד ביום י"ב באב תרפ"ט (18.8.1929) בברלין, בירת גרמניה ועלה ארצה עם המשפחה בשנת 1938. תחילה למד בבית-הספר "מעלה" בירושלים ואחרי סיום כיתה ח' בחר בחקלאות ועבר ללמוד במקווה ישראל. שם הצטרף ל"הגנה" והתאמן באימונים מרוכזים. כשסיים את לימודיו במקווה ישראל לקה בשיתוק-ילדים ומחוסר יכולת גופנית לעבוד בחקלאות למד והשתלם בחשמלאות ורכש לו ידע מושלם בעבודות טכניות בכלל. למרות מצבו הגופני הוסיף להתאמן ב"הגנה" בירושלים. כשפרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב לשירות פעיל בהגנת העיר, אף כי יכול היה להשתחרר בגלל מחלתו. תחילה שמר בשכונתו רוממה, אך שירות זה לא סיפק אותו ולהפצרותיו נתקבל לפלוגת "נועם", בה נטל עליו גם תפקיד של נשק. תמיד התנדב להחלפת חברים בתפקיד. ברוך דרש והשיג את שיתופו גם בליווי שיירות והתנהג בקור-רוח להפליא בקו האש, בקרבות קשים, וכך גם בקרב האחרון שלו בהגנה על שיירת "הדסה" שעלתה להר-הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות-ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. ברוך היה בין הנופלים, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ה' באלול תשי"א (6.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.