בן אסתר ודויד, נולד ביום ח' באדר א' תרע"ט (8.2.1919) בעיר רדומסק, פולין ולמד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי. יעקב היה בעל קול נעים ולמד זמרה אצל חזן בית-הכנסת הגדול. בילדותו ובנערותו הצטיין באומץ-לב ובכושר המצאה. הוא אירגן התגוננות פעילה נגד התקפות נוער אנטישמי על ילדי היהודים ועקב התקפת- נגד מוצלחת, בה נפצעו ילדים נוצריים רבים, נאסר אך עמד איתן בחקירה המשטרתית ושום ידיעות על זהות היהודים שהשיבו מלחמה שערה לא נסחטו מפיו. במקרה אחר, כשקבוצת "הכוח" בנדין גברה על נבחרת רדומסק בכדורגל 8:0, ובני נוער פולני יצאו להתקפות סכינים על היהודים, עורר יעקב את חבריו להתקפת- נגד, ובקרש שבידו הלם באויבים והדפם. כשהגויים חיפשו אחריו כדי להתנקם בו, העבירוהו הוריו ללמוד נגרות-רהיטים אצל אחיו בסוסנוביץ ואחרי חודשים אחדים חזר הביתה והוסיף לעבוד אצל אחיו השני. בעקבות הוריו שעלו ירושלימה בשנת 1935, בא גם הוא ב-13.1.1936 לארץ ועבד חודשים אחדים כנגר. כשפרצו מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט התנדב יעקב ל"הגנה" והתמחה בתפקידי קשר, תצפית, איתות וכו'. הפצרותיו כי יטילו עליו משימות קשות יותר נענו, והוא הצליח להכניס מאות פעמים נשק ותחמושת למגיני העיר העתיקה דרך המוני ערבים ומשמרות בריטיים. מגיל 16 וחצי החל להתאמן בנשק ויצא לעמדות בנקודות המסוכנות ביותר: מקור חיים, רמת רחל, הכותל המערבי ועוד. באחד הקרבות נפצע ברגלו ובמשך כמה חודשים התרפא בבית, מחשש הבולשת הבריטית. בסוף שנת 1937 התנדב לשירות נוטרי הרכבות ואחר-כך לשמירת גבול הצפון ליד "גדר הצפון", ובכל המקומות הרבה לפגוע בפורעים ונתפרסם באומץ-לבו. באותה תקופה בחר בו וינגייט ל"פלגות הלילה" ולקח עימו את הנער בן ה18- וחצי להתקפות המסוכנות. הוא חיבב אותו מאוד וקרא לו "מיי ליטל בוי" (נערי הקטן). כשהתרפא יעקב בבית-חולים צבאי, לאחר שנפצע בקרב בפניו ובאפו, הירבה וינגייט לבקרו ולהביא לו מתנות. כחודש אחרי פרוץ מלחמת-העולם השנייה התנדב לפלוגה היהודית הראשונה (מס' 738) בצבא הבריטי ושירת כארבע שנים במצרים, במדבר המערבי ובלוב. החברים קראו לו "רדיו נונברג" בשל סיפורי הרפתקאותיו הרבים מפעולותיו בשירותים הקודמים. בשירותו בחיל-המהנדסים, ובייחוד בחבלה, הצטיין בביצוע משימות מסוכנות, בדייקנות ובקור- רוח. פעמיים הורד בדרגה בגלל עבירות על הוראות זהירות, אבל בזכות הצטיינותו בשירות הועלה שוב בדרגה. פעם, בשעת שיטפון פתאומי, הציל מאובדן מחסן נשק ותחמושת במדבר המערבי. בנוסעו הביתה לחופשה, שקיבל בשל פעולתו זו, לקח עימו מקלע כבד מהנשק שהציל והעביר אותו ברוב תעוזה ותושיה דרך הבדיקות והמשמרות של הבריטים והביאו במתנה לאחד הקיבוצים בהרי ירושלים. בכל נסיעותיו לחופשה היה מביא איתו "מתנות" כאלה. היה מסור למשפחתו ובייחוד לאמו, אשר מתה עליו בימי המלחמה ואת כל חסכונותיו היה שולח הביתה. ב-1944 הועבר לפי בקשתו לבריגדה היהודית לשירות קרבי וביצע מעשי-גבורה רבים בחזית נגד הגרמנים. אחרי כניעת הגרמנים היה מטובי הפעילים של הבריגדה בעזרה לשארית הפליטה באיטליה ואחר-כך בארצות השפלה. יעקב נשלח ארצה לחופשה, משום שהבולשת הבריטית באיטליה נתנה בו עיניה בגלל מעשיו לטובת שארית הפליטה והעלאתה ארצה, ובדרך הצליח להביא איתו לארץ בחור משרידי השואה שהתחפש לחייל. אחרי שחרורו מהצבא, במאי 1946, הסתדר זמן-מה בעבודת נגרות בחולון וחי מופנם וסגור בתוך עצמו. משהחלה מלחמת-העצמאות אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947, התייצב במפקדת החזית בחולון ודרש "עבודה" כחבלן מנוסה ומומחה. בצריף קטן שנמסר לרשותו טיפל בחומרי-נפץ ובהכנת מוקשים, הדריך בחורים מקומיים בחבלה ואף בקורס ארצי לחבלה בתנאי מחתרת. הוא חדר לעמדות הפורעים בתל-א-ריש, ג'בליה , יאזור, בית דגון והסביבה ופוצץ אותן בהצלחה. בחמשת חודשי חורף תש"ח היה יוצא כמעט בכל לילה לפעולות-חבלה. יעקב היה זה שפוצץ את הבית הגדול בתל-א-ריש, שממנו צלפו בלי הרף על חולון וסיכנו את כל הקשר בין תל-אביב לדרום; הוא הרתיע את החיילים הבריטיים מפני חיפוש נשק בעמדה בבית הקרן-הקיימת-לישראל ליד בית דגון, באיימו עליהם שיפוצץ את הבית עליו ועליהם. יעקב היה בעל יוזמה ולהט. פעם אף מסר לקצין-החבלה הגדודי הצעת תוכנית-חבלה שהיתה לה חשיבות מרובה, כדי שתוגש למפקד הגדוד. כשהקצין השהה אצלו את התוכנית פנה יעקב במכתב ישר אל מפקד החטיבה והתריע על כך. אחר-כך נתמנה לקצין-חבלה חטיבתי. היה לו חלק רב בהצלת חולון ובניצחון בחזית הקרובה לתל- אביב. כשפסק שם הצורך בפעולותיו, עבר תחילה לחזית לטרון, ןאחר-כך הועבר לחטיבת "גבעתי" ונשלח למקש את סביבת נקודות הנגב הרחוק לשם עצירת הפולשים המצריים. מניצנים הצליח לסגת עם אנשיו ברגע האחרון לפני שנכבשה בידי המצרים. למחרת נשלח לקיבוץ גל און. בעיצומה של הפגזה מצרית יצא למקש את סביבת הבאר. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) בשעה 10 בערב, כשגברה ההפגזה פקד על חבריו לסגת ולהתחפר, והוא עצמו, על אף הפצרתם שיסוג גם הוא, נשאר לסיים את המלאכה לבדו. בעבודתו בשעת ההפגזה דרך על מוקש ונתרסק. למחרת בצהריים, מששקטו הקרבות עם התחלת ההפוגה הראשונה, נאספה גופתו והוא נקבר בגל און. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-ראשון (סגן). סמוך לאותו תאריך הופיע לזכרו הקובץ "יענקלה החבלן". ביום כ"ט באייר תש"י (29.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
