נומקין, יהושע

יהושע, בן פולה ויוסף, מניצולי השואה, נולד ביום י"ח בטבת תשי"ד (24.12.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר הממלכתי "הרצל" ביהוד, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי ביהוד. יהושע – "שוקי" בפי כל – היה תלמיד חרוץ, עירני ונבון, ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה איש המעשה, התברך בתבונת-כפיים ובכל אשר שלח ידו – הצליח. לא היה תחום מקצועי-טכני שלא עשה בו חיל, ללא מאמץ רב. הוא הצטיין במלאכה, בטבע ובחקלאות – מקצועות שניכרו בהם כישוריו בתחום המעשה והיצירה. הוא ניחן בכושר גופני מעולה, הצטיין בענפי ספורט שונים ואהב את שיעורי הגדנ"ע. מנעוריו היה פעיל בחברת בית-הספר ובבית-הנוער ביהוד, ואת מרבית זמנו הפנוי הקדיש לפעילות בחוגים שונים – ובעיקר בתחום הספורט. הוא היה חובב מוסיקה קלה ופזמונים והרבה לתת קולו בשיר. יהושע היה גבה קומה, בלוריתו הזהובה סרוקה תמיד, מבטו שליו ונינוח ופניו מחייכות. הוא היה חברותי ועליז, איש-שיחה נעים, וחבר אהוב לבני גילו ואף למבוגרים. תמיד מוכן היה לעזור לזולת וזכה בהוקרת חבריו על תשומת-הלב שהקדיש להם ולבעיותיהם. מטבעו היה עניו וצנוע, והשכיל להקשיב לגדולים ממנו ולהתחשב בדעתם ובעצותיהם. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ולאחר מות אביו הפך להיות משענת עיקרית לאמו ודאג לכל מחסורה. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים ולפני שגויס לצבא, הקים בעבודה קבלנית את גדר בית-הספר שבו למד ועבודה זו גרמה לו סיפוק רב. אחרי-כן התקבל לעבודה במלון "אויה", בתפקיד תחזוקן. הוא נקלט במהירות בתפקידו, הצטיין ביעילותו ובמסירותו וזכה בהערכת הממונים עליו, שלא היססו להטיל עליו משימות אחראיות. יהושע שאף להתנדב לאחת מסיירות הצנחנים, ולפני שגויס לצבא הקפיד לטפח את כושרו הגופני על-ידי ריצות ארוכות מדי בוקר בבוקר. יהושע גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972 והתנדב לחיל-הרגלים, בסיירת צנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס-צניחה, ואחרי-כן השתלם בקורס מפקדי-כיתות ונתמנה מפקד-כיתה. הוא אהב את חיי הצבא, היה מרוצה תמיד מכל תפקיד שהוטל עליו ומעולם לא התאונן על קשיים. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הוצב יהושע עם יחידתו בחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים, בחציית תעלת-סואץ ובקרבות ההבקעה מעברה המערבי של התעלה. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), שעתיים ומחצה לפני שנכנסה הפסקת-האש לתוקפה, נפגע בראשו ונהרג מיריית צלף, כשיצא עם יחידתו לחלץ יחידה אחרת, שנלכדה בעיר סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "בנכם מילא את תפקידיו בנאמנות והיה מקובל ואהוד על חבריו".