בן עפרה ורמי. נולד ביום כ"ז בסיוון תשמ"ד (27.6.1984), אח קטן למתן. אסף גדל והתחנך ביהוד, למד בבית-הספר היסודי "הרצל" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקיף יהוד במגמה הבין-תחומית. אסף אהב ללמוד, ובעיקר אהב את המקצועות הריאליים. הוא ניגש לבגרות ב-5 יחידות במקצועות מתמטיקה, פיסיקה ואנגלית, אותם סיים בהצטיינות יתרה כמו יתר המקצועות עליהם נבחן. אסף התעניין בנושאים היסטוריים וגילה בקיאות רבה בהיסטוריה של ארץ-ישראל והעולם. אהב מאוד לטייל בארץ, ובמיוחד בצפון הארץ, הרמה, הכנרת והגליל. בתקופה האחרונה לחייו הרבה לטייל עם חבריו ברחבי הארץ. אסף תמיד היה מוקף בחברים ובית המשפחה נודע כמקום מפגש ל"חבורה". אם זה בסיום הלימודים, בסיום מבחן, ולימים לאחר שהתגייסו, בכל יציאה לרגילה או "חמשוש". אסף היה נער מוכשר, חייכן, חבר טוב, אהוד על חבריו ועל הסובבים אותו, צנוע, שקט, חם ואוהב, ומקור גאווה למשפחה. בראשית דצמבר 2002 התגייס אסף לצה"ל ומתוך תחושת שליחות ביקש לשרת כחייל קרבי בחיל-השריון. ואכן, היה ללוחם בחטיבה 7, גדוד 82. לאחר אימוני הטירונות עבר קורס תותחן בטנק המרכבה ולאחריו צמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה) במתקן משת"א (המחזור האחרון לפני שהבסיס פורק). לשמחתו הרבה נשלח אסף לקורס מפקדי טנקים, דבר שהסב לו גאווה רבה. בסיום קורס מפקדי טנקים הוצע לו לצאת לקורס קציני מודיעין. אסף, שהיה לוחם בנפשו, העדיף להישאר בשריון, ולאחר לבטים רבים החליט לצאת לבה"ד 1 ואחר-כך להשלמה החילית בבית-הספר למודיעין שדה, ביסלמ"ש. לאחר שעבר כמחצית מההשלמה החילית כקצין מודיעין, החליט אסף שהתפקיד לא מספיק מאתגר עבורו והתחיל בשלבי ההדחה מהקורס. לאחר שהודח חזר לשמחתו הרבה לחיל-השריון לחטיבה 7, והפעם לגדוד 75, שם השתלב כמפקד טנק בהדרכת טירונים בצמ"פ ברמת הגולן. עם סיום הצמ"פ שולב בהדרכת טירונים תומכי לחימה לחטיבות השריון. אסף ראה בתפקיד זה חשיבות רבה ואתגר, בעיקר בהחדרת מוטיבציה בקרב הטירונים להשתלב בצה"ל. עם סיום ההדרכה, ביום 9.1.2005 התבקש אסף להגיע לאימון בצאלים. למחרת היום, בכ"ט בטבת תשס"ה (10.1.2005), נפל אסף בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ואח. חבריו של אסף הספידו אותו על קברו: "אסף, שלושה ימים עברו מאז ראינו אותך בפעם האחרונה ואנחנו עדיין מחכים, עדיין מחכים שמישהו יקום ויגיד, קאט! כאילו זו עוד סצנה מסרט בדיוני. כמו בכל סרט, זו נקודת התפנית בעלילה, כשמשהו מזעזע קורה ואף אחד לא יודע איך להגיב, כולם חושבים, מנסים לעכל, אומרים שזו טעות ועוד מעט נגלה שהגיבור עדיין חי – ואנחנו רק מחכים שנגיע לקטע הזה בסרט. "זה כאילו שהבמאי של הסרט ידע שהוא חייב לזעזע את הצופים בשביל ליצור את הדרמה הכי גדולה, אז הוא בחר את הדמות הכי מעניינת בסיפור, והכי מרכזית מכולן והעלים אותה – ועכשיו אנחנו בחלק הכי מותח של הסרט. נקודת השיא שאף אחד מהחברים או מהמשפחה לא תופס. לא מבין עד הסוף, שזהו מבחינת אסף, זה סוף הסרט, ולנו נשארו פלשבקים של סצנות קודמות שלא מפסיקות לעלות כל הזמן. בכולן אתה תמיד מחייך ויודע לעשות אווירה טובה, גם אם כולם עייפים ומבואסים. "אף לא פעם אחת שמעו אותך אומר 'לא' כשרצו לבוא להתארח, ותמיד התאמצת לתת לאורח הרגשה שהוא רצוי אצלך. אף פעם לא שמעו ממך תלונות, מלה רעה, בשום מצב. "אנחנו עדיין כאן. מחכים שהסרט ייגמר. לא מעכלים עדיין. מחפשים את הבמאי לשכנע אותו שיחזור בו מהתסריט שבחר. "לפעמים הגורל מחליט החלטות שאני לא מבין, אז העולם כולו מתהפך, אף אחד לא מבין איך זה קורה… כנראה, שכאשר באדם אחד אגורה כל-כך הרבה אנרגיה וכשהיא איננה… כולם מרגישים בחסרונה המר. הרגשה של מחנק ושל סוף תופסת אותך ברגע אחד ואתה פשוט לא יודע איך זה ייתכן. ואז תקווה עולה בלב כולנו שביום שישי תרים טלפון ותגיד: 'נו… אז נפגשים ב'נומקינס פלייס' למרתון של שר הטבעות בליווי קטעים אמנותיים?'. אמרת שאם נראה את המרתון בלעדיך, לא תדבר איתנו בחיים! כנראה שעכשיו זה כבר לא משנה… "נומקין. אתה החבר המקסים והאוהב שכל אחד מייחל לו, ואנחנו זכינו לחלוק איתך שנים נפלאות. "אספי, אנחנו עדיין לא מצליחים לתפוס את מה שקרה, זה הכל נשמע כמו בדיחה גרועה ואנחנו מחכים לצלצול שלך שיגיד: 'אני כל כך מצטער, זה הכל היה אי-הבנה אחת גדולה…' "איך זה יכול להיות שרגע אחד היית איתנו וכולך שופע חיים, מחייך וצוחק ורגע שני אתה אינך עוד? איך זה יכול להיות שכל מה שיישאר לנו עכשיו זה כמה תמונות וסרטי וידאו? "אספי, אתה הצטרפת לחבורה שלנו שנתיים אחרי שהיא התגבשה. ועם זאת השתלבת כל-כך מהר. ישר כבשת אותנו עם הקסם שלך והחום והכנות והחיוך התמידי ומיד שכחנו שלא תמיד היית חלק מאיתנו. "תמיד אומרים על נפטרים, שהם היו נשמות טהורות ואין כל דבר רע שאפשר להגיד עליהם, וקשה להאמין לכך. אבל פה זה נכון! "תמיד היית כל כך טוב, הסתדרת עם כולם, מעולם לא היה לך ויכוח או ריב עם אף אחד, רק ביום שבת אמרת לנו שאתה מחליט שיותר לא תהיה 'הבחור הנחמד' כי ככה לא מצליחים בעולם, ואתה הולך לעשות שינוי תדמית מוחלט, ואנחנו צחקנו כי ידענו שגם אם תנסה פשוט לא תצליח… "מישהו אמר פעם שהאנשים הטובים ממלאים את המשימה שלהם על כדור-הארץ במהירות, ואלוהים אוסף אותם אליו כשהם צעירים ושולח אותם למשימה אחרת. כמה שהיינו רוצים להאמין בזה! "איך ייתכן שהסיפור שלך ייגמר פה עכשיו, ואתה רק בן 20, מלא באנרגיה, עם כל-כך הרבה תוכניות לעתיד?! "אספי, אנחנו אוהבים אותך ולא נשכח אותך לעולם! החברים."
