נול, יצחק

בן שפרה ויקותיאל, נולד ביום י"ז בטבת תרס"ז (3.1.1907) בעיירה בורמל, פלך ווהלין (שהשתייכה באותם ימים לרוסיה). בילדותו הצטיין בפיקחותו ובתפיסתו בלימודי היהדות ואביו אמר לשלוח אותו בנערותו ללמוד בגימנסיה בארץ. בגלל מלחמת-העולם הראשונה הופרה תוכנית זו ומשנת 1915 למד בגימנסיה הרוסית בלוצק ואחר-כך בגימנסיה העברית "תרבות". בהיותו בן 16 וחצי סיים את חוק לימודיו בהצטיינות. מילדותו אהב את המרחב, את העבודה והנוף, ואחרי סיום לימודיו היה מצטרף למסעי אביו ביערות לרגל עסקיו, אך הוא נמשך לחברת החלוצים בעיר, על אף שידולי הוריו שלא יתאמץ בעמל הקשה והמיותר. בשנת תרפ"ד עלה ארצה, עבד בהשחלת עלי-טבק בבן שמן, שאף לעבודה קשה יותר ועבד כחצי שנה בפרדסים כחבר חבורת "הדרום" בגדרה, ושוב בבן שמן ביער-הרצל, ואחר-כך אצל האיכרים חברי המושב, ונודע כפועל מצליח בעבודתו. כאשר טייל בשנת 1927 לגליל ולעמק-הירדן התאהב בדגניה א', עבד בה שנה וחצי וזכה מיד לחיבה והוקרה כאדם טוב וכעובד טוב. בגלל הצורך לעזור להוריו בגולה ולהכין את עלייתם לארץ – דבר שעלה בידו אחר-כך – עלה בשנת 1929 ירושלימה ועבד בעבודות שונות ובעיקר בבניין האוניברסיטה. כל זמנו הפנוי היה קודש לשירות ב"הגנה" באותה שנת תסיסה ומהומות. אחרי נישואיו, בסוף שנת 1929, נשא שנתיים בעול הבראת משק חותנו במושב בן שמן, ובשנת 1931 חזר לדגניה א' לישיבת-קבע. יצחק תרם מכוחו לכל ענפי המשק ושכלולם והשקיע הרבה מרץ ומסירות בכל פרט ופרט, כאילו הרגיש שבמסירותו האישית תלוי גורל כל המשק. עיניו וידיו היו בכל ודרש הרבה מעצמו ומאחרים. עם זאת היה ער גם לספר וגם למוסיקה ובייחוד לצורכי הביטחון. הוא סיים קורסים שונים והיה מפעילי ה"הגנה" במקום ובסביבה. בשנת 1939, כשהחלה המודעות לחשיבות הטיס, עבר קורס טיס בחברת "אווירון" ותוך כדי לימוד נתן את מכסת ימי עבודתו בשמירה בלילות. הוא הצליח בבחינות והיה מראשוני המוסמכים לטיסה בקרב היישוב היהודי. בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, עוד לא הוכשרו התנאים להעסיקו כטייס והוא שירת בחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות נגד הסורים, אשר פלשו לעמק-הירדן ביום 16.5.1948, והשתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), נפצע מכדור ברגלו. בנסיגתו עוד הספיק להתקרב לדגניה ובקרבת הגדר של דגניה נפצע שנית ושם נמצא מת ובידו התחבושת שחבש בה את רגלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. הניח אחריו אישה, עליזה, וארבעה ילדים. זכרו הועלה בחוברת "בסער ביום סופה", שהוציאה קבוצת דגניה.