נוי (אופנהיימר), ניצן

ניצן, בן מרים ומאיר ז"ל, נולד ביום כ"ד בתשרי תש"ט (27.10.1948) ברחובות. הוא סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי "פינס" בגדרה, ואחרי-כן עקרה משפחתו לרחובות, שם המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "סמילנסקי". אחרי-כן נכנס לבית-הספר התיכון-מאוחד ברחובות, שם סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד במגמה ההומנית. בתקופת לימודיו היה גם חבר בגדנ"ע אוויר. הוא אהב לעסוק בהרכבת דאונים ובהטסתם וגם זכה לייצג את המדינה, כשנשלח לכנס בינלאומי של גדנ"ע אוויר בבלגיה. הוא אהב לרכב על אופניים ולצלם ובעיתות הפנאי הרבה לרכב, לטייל ולסייר במרחבי הארץ, וכך למד להכיר את אתריה ואת נופיה, והרבה לצלמם. ניצן גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966. בתחילה הוצב לחיל האוויר אולם לאחר כשנה הועבר לחיל השריון, שם השתלם בקורסים שונים והיה לתותחן בטנק. אחרי-כן עבר קורס מפקדי טנקים ואחריו קורס-קצינים בסיסי. אחרי שהשתלם בקורס קציני שריון מונה מפקד מחלקת טנקים בחטיבת שריון. הוא לחם במלחמת ששת הימים בשריון ורוב תקופת שירותו הסדיר עברה עליו בסיני, סמוך לקווי הגבול. הוא היה קצין ומפקד מעולה, תמיד השתדל לשפר את הישגי מחלקתו ולהגיע לתוצאות הטובות ביותר בתרגילים. גם ביחסיו עם חייליו הצטיין בגישתו האנושית והחברית, ובמאמציו לעזור להם בכל. בהתקרב מועד שחרורו מהשירות הסדיר, התנדב לשרת תקופה נוספת. בתחילת מרס 1970 שוחרר ניצן מהשירות הסדיר בדרגת סגן. לאחר השחרור יצא לטיול בארצות הברית, ששילב בו ביקורים אצל קרוביו הרבים וסיורים ברחבי המדינה. כשחזר ארצה החל לעבוד בסוכנות היהודית, בהדרכת נוער מחוץ לארץ. הוא נרשם ללימודים אקדמיים באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע ולמד במגמה של מדעי הסביבה. בחופשות עבד כמדריך ב"מכבי" באר-שבע. הוא היה בן מסור למשפחתו וכשחלתה אמו האלמנה, ואושפזה בבית-החולים, דאג ניצן לבקרה בכל יום ולהביא לה מטעמים, שהכין בשבילה במו ידיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, יצא ניצן מהבית עוד בטרם נקרא, והצטרף ליחידתו בסיני והשתתף בקרבות הבלימה. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע ניצן ונהרג בהפצצה של מטוסי האויב באזור "טסה" שבסיני. יום לפני שנפל כתב גלויה הביתה והודיע בה כי אין צורך לדאוג לו. הגלויה הגיעה ביום שנודע למשפחתו על נפילתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרה. השאיר אחריו אם ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "סגן נוי ניצן היה מפקד מחלקת טנקים ביחידתי. הוא הצטרף ליחידה תוך כדי הקרבות וזמן קצר אחר כך נפל, ולצערי לא הספקתי להכירו. אני מקוה שמלחמה עקובה מדם זו תסלול את הדרך לשלום אמת, אשר תמצאו בו את נחומיכם". שמו של ניצן הונצח בחוברת על לוחמי "חטיבת נתקה".