נוימן, דניאל
דניאל, בן ציפורה ושמעון, נולד ביום י"ט באלול תש"ט (13.9.1949) בחיפה והוא בן למשפחה ותיקה – דור חמישי בארץ-ישראל. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ג', במגמה המתמטית-פיסיקלית. דניאל שכונה בפי כל דני, היה תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות שבתחום מדעי הטבע. מוריו וחבריו לספסל הלימודים מציינים את דרך החשיבה היסודית והבהירה שלו. הוא היה איש ההגיון השקול, שדיעותיו ורעיונותיו נבעו מתוך מחשבה מעמיקה והגיון מפוכח. דני הצטיין ביכולתו להבחין בין טפל לעיקר, וריכז את מאמציו בתחומים שייחד להם חשיבות. הוא ניחן בכישרונות רב-צדדיים והיה בעל ידע רב במקצועות כמתמטיקה, כימיה ואסטרונומיה מצד אחד – וספרות והיסטוריה מהצד האחר. המבחנים והעבודות שכתב הצטיינו במקוריות ובכושר ניתוח מעמיק ויסודי, שנבעו הן מדרך החשיבה המיוחדת לו והן מחריפותו ושקדנותו. בשבתו בכיתה עקב בעירנות אחר מהלך השיעור, ולא אחת היה מביע רעיון חדש ומקורי, שהטיל אור חדש על הבעיה שעמדה לדיון. דרכו בפיתרון בעיות בכל תחום הייתה דרך חדשנית. הוא לא קיבל עובדות כמובנות מאליהן, אלא ניסה לתהות על הסיבות והשורשים לכל דבר. חבריו מציינים שלא היה איש חברה אלא אינדיבידואליסט ומסוגר בתוך עצמו. יחד עם זאת ידע לבחור את חבריו מבין אלה שיכלו להבין את דרך החשיבה המיוחדת לו ואת חוש ההומור שלו. אף על פי שלא ערבב רגש ומחשבה שקולה, ידע להתעניין בבעיות האישיות של חבריו והיה נכון תמיד להגיש עזרה וסיוע לכל דורש. מוריו מעידים עליו שצניעותו וענוותנותו הגיעו עד כדי ביישנות. הוא היה נעים הליכות ודורש אמת וצדק. אמנם לא הרבה במילים אך כשהיה מביע את דעתו, עשה זאת בתקיפות ובלהט רב. בעיקר לחם באותם חברים, שראו בעזיבת הארץ ובהגירה לארצות אחרות פיתרון לבעיות המטרידות אותם. דניאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל הקשר. לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס קשרים ונשלח לשרת במפקדת מחוז הנגב, כאלחוטן. הוא היה איש מקצוע מעולה, שמילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. בתחילת נובמבר 1971 שוחרר דני מהשירות הסדיר והוצב כקשר ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור למד בבית-הספר להנדסאים שליד הטכניון, במגמה לכימיה. הוא למד בבית-ספר זה בין השנים 1973-1971 ולאחר שסיים את לימודיו בציונים גבוהים, הומלץ לעבודה בטכניון, במחלקה להנדסה סביבתית, כהנדסאי לכימיה. הוא זכה להתחיל בעבודה שכה חשק בה, אך כעבור חודש פרצה המלחמה, שממנה לא חזר. בלימודים התגלה כאיש מדע המייחס חשיבות למחקר ולהעמקת הידע התאורטי. הוא רכש ידע, וידע גם להקנותו לאחרים. כמורה היה בעל סבלנות רבה וכושר הסברה מעולה, והצליח לפשט כל בעיה קשה ומסובכת. הוא לא זנח את תחביביו ובעיקר את העיסוק בספורט והרבה לשחק בטניס ובכדורגל, שכן בכך מצא פורקן מעבודתו המדעית. הוא התעניין בחקר החלל והרבה לקרוא ספרים בתחום זה. כמו כן אהב לחזות בהצגות תיאטרון. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. דני שימש כקשר של המפקד. בכל ימי הלחימה שמר על קור רוחו ושלוותו ולרגע לא עזב את מכשיר הקשר שעליו הופקד. מפקדו מציין כי דני לא התאונן למרות הקשיים, וכי גם בשעות הקשות של ההפגזות והלחימה היה שקט וחדור תחושת ביטחון. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע דני בהפגזה ונהרג, סמוך לגשרים שעליהם חצה צה"ל את תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, כי דני נהרג בקרב הפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ וכי גילה בקרב זה אומץ-לב ורוח הקרבה. חבריו ללימודים בבית-הספר התיכון-עירוני ג' בחיפה, הוציאו לאור חוברת לזכר תלמידי בית-הספר שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ובה דברי מורים וחברים על דמותו.
