נויגר, הדסה (אדלה)

בת גיטל ושלום קרנץ, נולדה ביום ד' בחשוון תרפ"ח (30.10.1927) בעיר קריסטיאנופול, גליציה המזרחית, בבית חסידי ונתחנכה באווירה דתית. היתה הצעירה במשפחה וילדת-השעשועים בבית. היא למדה בבית-ספר יסודי ובבית-הספר "בית-יעקב" והצטיינה בלימודיה. בהיותה בת 12 פרצה מלחמת-העולם השנייה והגרמנים חדרו לעיירה. המשפחה גלתה עם כל היהודים לשטח הכיבוש הרוסי במזרח פולין וכעבור זמן קצר גורשו לסיביר. הילדה המפונקת סבלה רעב וקור. הוריה ושתי אחיותיה מתו, ומותם השפיע עליה השפעה מדכאת עד כדי כך שהיה חשש כי לא תוכל לשאת את צערה. בשנת 1942 נוסד ברוסיה מוסד לילדים יתומים יוצאי פולין, שמטרתו היתה להעבירם למזרח התיכון. הדסה התקבלה למוסד זה וחיתה בו בתנאי עוני ושנאה ליהודים, ורק התקווה לעלות לארץ-ישראל עמדה לה בסבלה. היא קיוותה להתראות עם אחיה ואחותה בארץ. בחודש מרס 1943 עלתה מטהרן במסגרת "עליית-הנוער". כאן התעוררה בה תשוקה להמשיך בלימודים ולכן הצטרפה לחברת הנוער הדתי במקווה ישראל. שם הבליגה על סבל עברה וחדוות-הנעורים חזרה אליה. למודת-ניסיון ובעלת שכל-ישר בחרה בחלוציות ועבדה באחריות וחריצות בכל ענפי המשק בבית-הספר החקלאי. הדסה למדה מהר עברית ואהבה לשוטט בארץ. כעבור שנתיים סיימה את לימודיה בהצלחה ויצאה עם הגרעין לשנת- הכשרה בכפר עציון ובשנת 1945 הצטרפה לקבוצה. היתה בעלת אופי חזק וטוב, ומילאה כל עבודה בפשטות, במרץ וללא תלונה. בחורף הקשה עבדה ביעור, בקיץ – בשירותים ובבית- המרגוע. אהבה את המקום והמפעל. בשלהי קיץ תש"ז נישאה לאלכסנדר נויגר, חבר הכפר. כעבור חודשים מספר פרצה מלחמת-העצמאות. רגש החובה והרצון לשאת בעול הגנת המקום גברו בה על רצונה להימצא בבית שבנתה לה זה לא כבר, והיא יצאה לתל-אביב לקורס אלחוט. הדסה השקיעה בלימוד זה את כל כוחה וידעה לשמור סוד. לקרובים שביקרה אצלם יום-יום לא נודע במה היא עוסקת. הקורס נמשך חודשיים ועם סיומו כבר היה כפר עציון במצור. היא הגיעה לירושלים בשיירה ופניה מועדות אל הכפר. משלא התירו לה לחזור מיד בכתה ולא נתנה מנוח. "שם זקוקים לי," טענה. "איני יכולה להיות כאן!" לאחר שבוע הצליחה להגיע לגוש. עבדה כאלחוטאית ומילאה את תפקידה בנאמנות ובהרגשת סיפוק. הדסה נפלה בקרב האחרון על הכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) בשבתה ליד משדר האלחוט במנזר. באותה שעה נפל בעלה במערב הכפר. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הכפר, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.