נויגר, אלכסנדר (אולק, אלכס)

בן צילה וחיים-נחמן, נולד ביום כ"א בחשוון תרפ"א (2.11.1920) בעיר קרקוב, פולין. אביו, סוחר בר-אורין, ששימש בעל-קורא בבית-הכנסת הישן בעיר, הקפיד שילדיו יידעו עברית ויהיו בקיאים בתנ"ך. אווירת ביתם היתה ספוגה ערכי תורה, השכלה וציונות. אולק למד בבית-הספר היסודי הדתי "תחכמוני" ואחר- כך למד מסגרות בבית-ספר המסונף לגימנסיה העברית בקרקוב. בשנת תרצ"א הצטרף ל"השומר הדתי" והחינוך שקיבל בבית היה להכרה דתית-חלוצית. היה פעיל ב"קן", מילא את המוטל עליו וחי את חיי התנועה במלוא נפשו. בשנת 1938 יצא להכשרה בקבוצת "בראשית" בפז'דבוש וזילונקה ועבד בבית-חרושת למוצרי פלדה. משם עברה הקבוצה לראדום וזמן-מה שימש כסדרן עבודה. היה שקט ומסור אך תקיף, והדברים המעטים שהיה משמיע בשעת דיון וויכוחים הצטיינו בניתוח בהיר וקולע. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה יצא עם הקבוצה לביאליסטוק כדי לעלות לארץ דרך וילנה, אך נתפס על הגבול ונשלח לתחום הרוסי. שוב ניסה לעבור את הגבול והפעם עלה הדבר בידו. חבריו התרכזו מאחורי הגבול והתלכדו לקבוצה בכפר קלינבה (ליד קובנה) ומשם הגיע לארץ באדר תש"א (1941). אלכסנדר הצטרף לקבוצת "אברהם", עבד בפרדסים ובבניין בכרכור ובמשקי האיכרים בגבעת עדה. זמן-מה היה רועה-צאן. הלך לאשר נדרש. קיבל הכל בפשטות ובתום וראה בכל יום-עמל לבנה נוספת בבניין הארץ. אלכסנדר כבש את לב הכל ביושרו ובנכונותו לעזור בעבודה. בשנת 1943 התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת-חשמלאים עברית בארץ ובמצרים. אך לא מצא סיפוק בתפקידים שניתנו לו ומבוקשו לצאת לחזית לא נתמלא. כשעלתה קבוצת "אברהם" להתיישבות בכפר עציון נתמלא התלהבות: אם לא מלחמה ממש, ישתתף לפחות במפעל התיישבותי. עם הניצחון השתחרר ועבד במסגריה בקיבוץ. בשנת 1947 נשא לאישה את הדסה קרנץ, חברת גרעין הנוער הטהרני בכפר, ומצא מין את מינו: שניהם היו יתומים, אך מלאי רצון חיים, בריאים וחזקי-אופי. זמן קצר אחרי נישואיהם התחילו קרבות מלחמת-העצמאות. אלכסנדר החל בייצור מוקשים במסגריה. היה פעיל בענייני ביטחון ויוצא ראשון לכל קטטה עם הערבים וסוחף את כולם אחריו. התמכר כולו למיקוש ועבד ללא לאות וללא שינה כמעט. ברצותו להקיף את הגוש בחגורת ביטחון, השתתף בזריעת המוקשים בכל השטחים והמשלטים עד לגבולות הכפרים הערביים ורבים מאנשי האויב נפגעו על-ידי המוקשים הללו. כן היה אחראי לקשר ויום-יום היה מעודד באלחוט את הנשים והילדים שהועברו לירושלים. אלכסנדר היה מפקד עמדה במערב הכפר והשרה ביטחון ואומץ על אנשיו. בעמדה זו נפל בחדור שריוני האויב לכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). באותו יום נפלה גם הדסה אישתו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.