נוטי, צבי-אברהם (קורצ’י)

בן הלנה חיה ודויד, נולד ביום י"ב בכסלו תרפ"ה (9.12.1924) בעיר קלוז' (קלוזנבורג), הונגריה וקנה לעצמו השכלה תיכונית. במלחמת-העולם השנייה נרצחו הוריו במחנה-השמדה גרמני. צבי- אברהם נדד ממקום למקום עד שבשנת 1941 הצליח לעלות ארצה. שנתיים שהה בחברת נוער עולה, הסתגל לחיי הארץ ויצא להכשרה בקיבוץ מעגן, שם עבד כטרקטוריסט ונודע כעובד מסור וחרוץ. במשך חודשים ספורים למד עברית על בוריה ולשונו הצחה בדיבור ובכתב היתה לפלא בעיני חבריו. הוא נשא אישה, עבר לנתניה ושם הצטרף לקבוצה קואופרטיבית לתעשיית לבנים. היה מלא יוזמה והעזה, תוסס ומתסיס. צבי-אברהם היה בין הממעטים לדבר אך עמד בעקשנות נמרצת ובהתלהבות על קיום שאיפותיו. הוא היה ספורטאי מילדותו ובארץ השתתף במשחקי כדורגל ובתחרויות ריצה ושתי קבוצות ספורט השתדלו למושכו אליהן כחבר. כשהתחילו ימי העוצר והשלטון הצבאי, בעקבות פעולות המרי נגד הבריטים, התמעטה העבודה והוא פתח בית-מלאכה זעיר למסגרות ותיקונים. את מרבית זמנו הקדיש לאימונים ב"הגנה" ונחלץ לתפקידים בחזיתות שונות. בתקופת מלחמת-העצמאות, ביום ג' באייר תש"ח (13.5.1948), יצא עם כיתת פל"ם מכפר הס לעבר טירה הערבית לפעולה קרבית והוצב בחולית המקלע שהבטיחה את האגפים. בקרב שהתפתח הניסה החוליה את האויב, אולם הערבים קיבלו מיד תגבורת חזקה ופתחו באש מרוכזת על החוליה. אחד החברים נפל וצבי, שהתקדם לעבר האויב לנקום את נקמת חברו, נפגע בראשו ונהרג במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד. במכתבו האחרון (שכתב שלושה ימים לפני מותו) כתב: "השבוע יונף דגלנו לעיני העולם. רוח החירות תשובב אותו… אל תנמנם, המתופף! יעלה הדגל ונצעד בגאון בארצנו המשוחררת". השאיר אחריו אישה, שושנה, ובן, נחמיה