נוטי, זאב (וולף)

בן קיילה ודוד, נולד ביום כ"ב בתשרי תש"ט (25.10.1948) ברומניה. בהיותו בן שנתיים נפרדו הוריו. בשנת 1952, כשמלאו לו ארבע שנים, עלה עם אמו לארץ. לאם לא היו קרובי משפחה בארץ והיא חיה עם בנה בתנאי מצוקה, בדירה שכורה שקיבלו מן הסוכנות בקרית-אתא. זאב התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "לוחמי הגיטאות" בקרית-אתא, ואחרי ארבע שנים עבר לבית-הספר "עצמאות", סיים את חטיבת-הביניים והמשיך ללמוד בבית-הספר "עמל", במגמת מכונאות-רכב. הוא סיים שתי שנות לימוד בבית-הספר המקצועי והחל לעבוד במוסכים בחיפה כדי לפרנס את עצמו ואת אמו. בנובמבר 1966 התגייס לצה"ל. הוא עבר אימוני טירונות והוצב לשרת כמכונאי-רכב בחיל-הים. כאיש חיל-הים קיבל את אות מלחמת ששת הימים. אחרי המלחמה נשלח לקורסים מקצועיים מתקדמים כמכונאי-רכב, נהג משאית ומדריך. באוגוסט 1968 הועלה לדרגת רב"ט וכעבור כעשרה חודשים קיבל דרגת סמל. חוות-הדעת של מפקדיו עליו היתה כי הוא "מעולה בתפקידיו, בעל מקצוע טוב, מסור לעבודתו ותורם רבות להעלאת רמת התחזוקה של כלי-הרכב ביחידתו. הוא שקט, מנומס, בעל יוזמה ובעל כושר ארגון". בנובמבר 1969 התנדב לשרת בצבא הקבע. כעבור שנה הועלה לדרגת סמ"ר, ובשנת 1971 הועלה לדרגת רס"ל. מפקדיו המליצו לקדמו בתפקידים: "הוא חייל ממושמע, אחראי, מסודר, אפשר לקדמו במקצועות מכונאות. התנהגותו היא למופת". זאב נשלח לקורס מתקדם של מכונאי-רכב. אחרי הקורס הועלה לדרגת רס"ר והיה אחראי על סדנה של חיל-הים בחיפה. הוא השתוקק להשלים את השכלתו התיכונית ובמסגרת הצבא עבר בהצלחה השתלמות כללית בבית-הספר הצבאי. בשנת 1982 נתגלו בו סימנים של מחלה ממארת. כשנתיים עבר טיפולים רפואיים, נאבק על חייו, וביום כ"א באדר תשמ"ה (14.3.1985) נפטר. בן 36 היה במותו. הוא השאיר אחריו רעיה, שלוש בנות ואם. זאב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בקרית-אתא. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "נוסף לקשר המצוין שרקם זאב עם אנשים סביבו, הוכיח יכולת וכושר ביצוע בתחום שבו עסק. מחזורים רבים של חניכים צעירים התחנכו על ברכיו והיום הם מודים לו. המשפחה, יחידתו, חיל-הים וצה"ל איבדו אדם, שבשירותו סימל את ההגשמה של העם בארצו"