נוב, תומר

בן לאה ומשה. נולד ביום כ' בכסלו תשמ"ד (26.11.1983) באשדוד. בן הזקונים במשפחה, אח ללימור ולגיא. למד בבית-הספר היסודי 'נוף-ים' באשדוד ובתיכון מקיף ו'. תומר, ילד חייכן וצנוע, אהב את החיים ואהב את הבריות. קשור היה מאוד להוריו, לאחיו ולאחותו ובילה הרבה בחיק המשפחה. היה לו לב רחב ורצון גדול לעזור לאחרים. כמי שנולד וגדל בעיר חוף, נמשך מאוד לים ואחד מתחביביו היה גלישת גלים. תומר התחנך על ערכי הציונות ואהבת המולדת והאמין בנתינה בלתי מתפשרת. כבר בגיל שש-עשרה החל לדבר על רצונו להיות חייל קרבי ולשרת בחזית. בתקופה שלפני הגיוס, התאמן בחדר כושר וחיזק את שריריו. בסוף מרס 2002 התגייס תומר ל"משמר הגבול". מיד לאחר שסיים את הטירונות, הוצב בחברון ושירת שם מספר חודשים. מפקד הפלוגה סיפר שהיה לוחם חכם ורציני. תומר עבר בהצלחה גיבוש של יחידת המסתערבים והיה לקראת ריאיון. היו לו תקוות ותוכניות רבות לגבי הצבא, כפי שמספר אחיו: "היתה לו מוטיבציה גבוהה מאוד. הוא מעולם לא קיטר או התלונן. פחד לא היה בלקסיקון שלו. בדיוק להיפך, הוא חשב קדימה ודיבר על יציאה לקורס קצינים. במקרה שלא יצליח, חשב על קריירה במשטרה. הוא רצה להיות איש חוק, זה היה החלום שלו." תומר נהג להרגיע את בני משפחתו המודאגים ובאחת משיחות הטלפון האחרונות שקיים איתם אמר: "אני לא מבין למה כולם דואגים לי." הוא הבטיח להם שהכל יהיה בסדר. שלושה שבועות לפני נפילתו שהה בחופשה והספיק לבלות סופשבוע עם חבריו בצפון הארץ. החברים מספרים: "טיילנו, עשינו רפטינג בירדן ובילינו בדיסקוטק. תומר היה מאושר. זה היה כל כך כיף, כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה מאז הגיוס שכל החבר'ה יצאו שבת." תומר הספיק לציין שלוש שנות חברות עם ענבל. ימים ספורים לפני יום הולדתו התשע- עשרה, נגדעו חייו. ביום י"א בכסלו תשס"ג (15.11.2002) נפל תומר בקרב בחברון. מחבלים מהג'יהאד האיסלאמי התמקמו בבית נטוש על גבעת אבו-סנינה, החולשת על 'ציר המתפללים'. בסיום תפילת ערב שבת, סמוך לשעה 19:30, החלו לזרוק רימונים ופתחו בירי כבד לעבר כוח צה"ל ומג"ב שאיבטח קבוצת מתפללים גדולה, שצעדה בדרך המובילה חזרה ממערת המכפלה לקריית ארבע. במקום התנהלו חילופי אש קשים שהכבידו על פעולות החילוץ ובמהלכם נפגעו רבים מאנשי כוחות ההצלה. כוחות גדולים של מגן דוד אדום וצה"ל פינו את הפצועים מהמקום בעזרת מסוקים. לאחר שעתיים הצליחו הכוחות לפרוץ אל הבית שבו שהו המחבלים והרגו אותם. בקרב שהתפתח נהרג תומר ועימו נפלו עוד אחד-עשר לוחמי צה"ל, לוחמי מג"ב ואנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע: אלוף-משנה דרור וינברג, סגן דן כהן, רב-פקד סמיח סווידאן, סמל-שני גד רחמים, סמל-ראשון יצחק בואניש, סמל-ראשון איגור דרוביצ'קי, סמל-ראשון ישעיהו דוידוב, סמל-ראשון אלכסנדר יונתן דוכן, סמל-ראשון נתנאל מכלוף, סמל-ראשון דוד מרכוס וסמל-ראשון אלכסנדר צביטמן. תומר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל שני. האלוף משה קפלינסקי ציין את חתירתם למגע של החללים ואת חילוץ הפצועים שהתבצע תוך גילוי אומץ לב והקרבה. בכך, אמר האלוף, מימשו את הערכים העליונים של לוחמי צה"ל. הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, אמר כי בקרב נלחמו באופן ראוי להערכה לוחמים ומפקדים, תוך גילויי גבורה וחירוף נפש.