נוביק, יקותיאל (“קותי”)

בן אברהם וסוניה. נולד ביום כ"ה בשבט ת"ש (4.2.1940) בתל- אביב. יקותיאל למד בבית-הספר היסודי "תל-חי" שבתל-אביב ומכיתה ה' ועד כתה ח' למד בבית-הספר אשר בקיבוץ גבעת- השלושה – עינת. לאחר-מכן למד וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "שבח" שבתל-אביב. היה טוב-לב ונהג בלבביות לגבי כל אדם. יקותיאל לא חיפש תיקון לפגעי-עולם אך נגעי- החברה בארץ הציקו לו ואף כי לא היה חטטן נהג להשמיע מפעם לפעם קובלנות עליהם. עמד בשתי רגליו על קרקע-המציאות אבל מציאות זו כללה בתפיסתו לא רק ערכים חמריים כי אם גם אהבה ויחסי אנוש יפים. את משפחתו אהב אהבה שופעת רוך ומסירות להוריו היה בן מסור וידיד טוב למכריו וידידו. הוא היה שלם בנפשו בלי סתירות ולבטים ועשה את דרכו למישרים. בנובמבר 1957 גויס לצה"ל והוצב לחיל-החימוש. הוא סיים קורס של חוליות טכניות ולאחר-מכן נשלח לחיל-השריון כמכונאי טנקים. בזמן שירותו בתפקיד זה למד להכיר כל פריט ופריט בכלי-הרכב המשוריינים (הטנק והזחל"ם), ונוסף לכך רכש מידע מקצועי רבגוני. לאט לאט עלה בדרגה – ועבודתו הלכה ורבתה; אולם הוא כהרגלו מאז ומתמיד לא התאונן ועבד הלאה מתוך שאיפה להתקדם ולהשתפר – עד שהגיע לדרגת סמל. עם שחרורו מן הצבא היה יוצא מפעם לפעם למילואים וגם בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו. הוא שימש בגדוד כמפקד חוליה טכנית ומילא את תפקידו זה ביעילות. בזמן הלחימה בעמק דותן בקרב על צומת קבטיה, ראה יקותיאל טנק של כוחותינו נתון תחת אש חזקה של טנקי האויב. ללא פקודה נע לעבר הטנק הבוער לבדוק אם יש בו נפגעים. בעיצומו של קרב זה, כשהוא עוסק בתיקוני טנקים שנפגעו ובחילוץ נפגעים, נפצע יקותיאל קשות וכאשר פנה אליו רס"ל הפלוגה כדי לטפל בו אמר כי מוטב לטפל בפצועים אחרים כי "לי אין סיכויים" – וכעבור דקות מספר מת מפצעיו. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הניח אשה, בן ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב- התנחומים שמפקד-היחידה כתב לאשתו ציין את התנהגותו המופלאה בשעות-הקרב הקשות והמרות ביותר, את מילוי תפקידו במסירות ובנאמנות ואת דביקותו במטרה ותוך כדי סיכון חייו הבטיח חיי אחרים. על אומץ-לבו והתנהגותו למופת בשדה-הקרב צוין לשבח על-ידי אלוף פיקוד הצפון. זכרו הועלה בבטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי מקומי של גבעתיים וכן ב"ספר הנופלים" שהוציאה עיריית גבעתיים. כן הועלה זכרו בחוברת שהוציא בית-הספר התיכון המקצועי "שבח".