נוביק, יוסף

בן שרה ודוד. נולד בשנת תר"ן (1890) בפתח-תקוה להורים שהיו מראשוני המושבה ומייסדיה. לאחר גמר לימודיו בבית ספר יסודי יצא לעבודה אבל מחמת מצוקה כלכלית קשה בבית הוריו נסע לאפריקה הדרומית לחפש מזלו. בשנת 1913 חזר ארצה ונשא אשה. עם הצטרפות תורכיה למלחמה בצד הגרמנים נאלץ כבעל נתינות בריטית לעזוב את הארץ ולרדת למצרים שם עבד בעבודות שונות. עם תום המלחמה חזר ארצה, התיישב בקריית-מוצקין והתחיל לעבוד במחלקת העבודות הציבוריות כמנהל מחלקת הכבישים. לימים הצטרף לארגון ה"הגנה". בשנת 1936 נחטף על ידי כנופיית אבו-ג'ילדה, ושוחרר בעזרת שירות הידיעות (ש"י) של ה"הגנה" במחוז חיפה. בשנת 1938 נסע כהרגלו מדי יום, ממקום מגוריו בקריית-מוצקין למקום עבודתו בחיפה ובהתנפלות ערבים על הרכבת נפצע קשה בראשו. הוא שכב ימים אחדים מחוסר הכרה בבית החולים "הדסה" בחיפה ולא הועילו מאמצי הרופאים להצילו. הוא נפטר בלי שהכרתו שבה אליו בי' באב תרצ"ח (7.8.1938). נקבר בחלקת הקדושים שבבית הקברות הישן בחיפה. הניח אשה, בן ושתי בנות, שבעה אחים ואחיות.