בנם השלישי של פרל-שילה ואיזי-יצחק, אחיהן הצעיר של ליאור וטניה ואח גדול לברק, נולד ביום כ' בתמוז תש"ל (24.7.1970) ביוהנסבורג בדרום אפריקה למשפחה ציונית. אהבת האדם והאדמה ותחושת השייכות לעם ולמדינה היו נדבך מרכזי בחינוכו. מגיל רך ניכרו משיכתו לטבע ולאדמה והצורך לעזור לאחר. מספרים כי עוד בהיותו בן שלוש, בעת שראה את אמו עובדת בגינה, היה יוצא לעזור לה. לימים, בבגרותו, תהפוך הגינה היפהפייה שיטפח בבית שיקים לאחד מסמלי ההיכר שלו, הפעלתנות פורצת הגבולות – לאבן דרך, ויכולת הנתינה וההקרבה – לגַלעֵד. משפחת נוביק מימשה את החזון הציוני ועלתה לארץ בשנת 1977 . תחילה גרו ברעננה, שם החל אשי את לימודיו היסודיים, ובתום שנתיים השתקעו בכפר אהרון שבנס ציונה, כשזו עוד הייתה מושבה טבולה בירק, מוקפת פרדסים. אשי עלה לכיתה ג' בבית הספר היסודי "הראשונים", רכש במהירות את השפה ובתוך זמן קצר הפך לעמוד התווך החברתי. על קליטתו המדהימה מספר חגי, חבר ילדות: "אשי הגיע אלינו מדרום אפריקה, עם קסם מיוחד וכריזמה שהפכה אותו תוך זמן קצר לדמות דומיננטית בכיתה. היו לו צחוק מתגלגל, מבטא דרום אפריקאי מקסים, תיאורים על דרום אפריקה שכאילו נלקחו מסיפור אגדות ואיזשהו סטייל או ניחוח של חו"ל, שלא הכרנו קודם לכן. תוך חודש או חודשיים נהיינו החברים הכי טובים בעולם". בכפר אהרון, עם הפרדסים סביב וריח הפריחה, קרבות התפוזים ומדורות ל"ג בעומר הסוערות, עם מסיבות כיתה, ה"סלואו" הראשון וחוויות בתנועת "המכבי הצעיר" – הייתה לאשי ילדות מאושרת. המקום החביב עליו היה חוף הים בפלמחים, שם פיתח את אהבתו הגדולה לים ולספורט הימי. בגיל אחת-עשרה כבר החל לעסוק בשיט גלשני מפרש, ובהמשך – גם בצלילה. ברק, אחיו, שהיה שותף לחוויות הללו, מספר: "להורינו הייתה חנות בתל אביב, לא רחוק מהים. חלק גדול מילדותנו עבר בחוף ימה של תל אביב ובבריכת 'גורדון'. אשי תמיד היה מוקף חברים, והבית שלנו בנס ציונה היה תמיד הומה". אשי היה ילד מושלם שהיה לבוגר מושלם; ילד שגילה בגרות, כושר מנהיגות, אחריות ועצמאות, כמו נולד להיות חייל. ובאמת, בילדותו, בכל שנה בחג הפורים בחר להתחפש לחייל. ממשיך ומספר חגי: "אשי לקח אותי בפעם הראשונה, בגיל עשר, לתל אביב, לחנות של הוריו ברחוב מאפו. אני זוכר שהתרשמתי במיוחד מהביטחון שבו אשי הסתובב לבד ברחובות תל אביב, הלך לים בלי המבוגרים ולקח אחריות גם על ברק אחיו ועליי. בכלל, לאשי היה יצר אחריות מפותח והוא דאג לכולם כמו אח גדול". המעשיוּת והבגרות של אשי השתלבו היטב בכישוריו הטכניים המפותחים ובקואורדינציה מושלמת שבזכותם לימדו אביו לנהוג עוד כשהיה נער צעיר… בגיל שתים-עשרה, קיבלו חייו של אשי תפנית בלתי צפויה. ילדה חדשה, אסנת, הגיעה לבית הספר, והמורה תקווה, בפרץ נבואי, הודיעה לה: "יש לי חתן בשבילך, אני מושיבה אותך לידו". ואכן, ניצוץ האהבה שניצת ברגע ההוא, הפך ללהבה בוערת ולאש תמיד, ובגיל שלוש-עשרה כבר קיבלה אסנת (אוסי) מאשי הצעת נישואין… גם לאחר שעברה עם משפחתה להתגורר בערד, ובהמשך – כשנדדו צפונה לעין זיוון – נמשך הקשר יוצא הדופן שבין השניים במכתבים ובביקורים הדדיים, והפך גם לקשר בין המשפחות. "הוא היה עבורי כמו אח גדול", מעיד אחיה של אוסי, שי אברמוביץ. "הרבה מאוד חוויות וזיכרונות ילדות משותפים היו לנו, ותמיד ראיתי בו מישהו שממנו אני יכול לקחת דוגמה". את לימודיו התיכוניים החל אשי בבית הספר "אורט רחובות", אך משלא מצא את מקומו שם, עבר לבית הספר התיכון על שם בן-גוריון שבנס ציונה, וסיים את חוק לימודיו עם בגרות מלאה. אהבתו הגדולה לים הביאה אותו, עם גיוסו לצה"ל ב- 1988 להתנדב לילת"ם, יחידה ללוחמה תת-מימית של חיל הים. בעטיה של בעיה רפואית נאלץ אשי לפרוש מהיחידה, אך התעקש להמשיך ולשרת שירות קרבי משמעותי והצטרף לסיירת "יעל", יחידה מובחרת של חיל ההנדסה. לאחר השחרור מצה"ל, יצאו אשי ואסנת לטיול בעולם. במשך שלוש שנים "חרשו" את המזרח הרחוק, אוסטרליה ודרום אפריקה, ובחלק מהמקומות אף עבדו. "זו הייתה התנסות מאוד אינטנסיבית", אומרת אוסי, "שחיזקה מאוד את הקשר בינינו. ידענו שכאשר נחזור ארצה, נתחתן ונקים בית". בטיול, גילו את אהבתם המשותפת ל"אקסטרים", וניצלו כל הזדמנות שהייתה לבַּנג'י, לצניחה חופשית ולרַפטינג. חברותם העמיקה והלכה, אהבתם התעצמה והתגברה. ב-10.5.1994, באו בברית הנישואין. תחילת דרכם המשותפת כזוג נשוי הייתה בנס ציונה, העיר שבה הכירו. אשי החל ללמוד הנדסת בניין, אך בתום השנה הראשונה החליט לשנות כיוון; עבודתו החדשה, ברשת "ברגר קינג", תבעה ממנו התמסרות מלאה. הקריירה המקצועית שפיתח הובילה את הזוג הצעיר אל הגולן, לעין זיוון. תקופה מסוימת ניהל אשי את סניפי רשת "ברגר קינג" בצפון, ולאחר מכן עבר לנהל את רשת "בורגר ראנץ'". בתם הבכורה של אשי ואוסי, יובל, נולדה ב-20.6.1996, ואיתי, הבן הצעיר, נולד ב-9.10.2000. את ביתם הקימו ביישוב כנף, פיסת גן עדן בדרום רמת הגולן; כשאשי, כמו חלוץ אמיתי, מפקח על מלאכת הבנייה ובורא בשתי ידיו את המטבח, הרהיטים והגינה. כל רגע פנוי הוקדש על ידו לעבודות נגרות, לתיקונים ולטיפוח הקן החם – מגשים את משאלותיה של אוסי, והכול בטוב טעם ובהקפדה אסתטית. "אין עלה יבש שלא נאסף, אין פיסת דשא שלא כוסחה" – כתבו חבריו ביישוב. "את העשבים השוטים הוצאת כשרק הציצו, היית מתייצב בשעות הבוקר המוקדמות, עם הכובע האוסטרלי, רחב השוליים, ועושה הכול בדייקנות וביקיות שלך…" חייו של אשי היו עמוסי פעילות ועשייה. כאופטימיסט מושבע דאג לנצל כל רגע ורגע; הוא היה איש רעים להתרועע שאהב לצאת, לבלות, לטייל ולרקוד; בשלן מעולה – שף של ממש – שאהב לארח, לרקוח וליצור מטעמים ותבשילים ביצירתיות מופלאה, ושידע להעריך יין משובח; חובב מושבע של ספורט אתגרי וימי, ואף החל ללמוד קַייט סרפינג והשטת סירות. הוא נטל חלק פעיל בחיי הקהילה שבכנף – "מעמודי התווך של היישוב ועסקיו, חבר לעת צרה, ישר, אמיץ ופיקח". אך מעל לכול היה איש משפחה, בן מסור להוריו, בעל נפלא ואב "מכור", "יובל הייתה הנסיכה שלו ואיתי – האביר". משימה אחת שאשי לא היה שלם עם אי השלמתה הייתה נושא הלימודים. אשי החליט ועשה, נרשם ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים במכללת רופין, וסיימם בהצלחה. חבריו ללימודים סיפרו שהיה המוביל בצוות הלמידה, "ראש גדול שלא נתן לאף אחד להחמיץ מחומר הלימודים". שי, גיסו: "הוא היה מאוד גאה בכך שהשלים את לימודיו. זה לא היה כל כך פשוט וטבעי עבורו. כשהיה צעיר לא היה לו ראש לזה, וכאדם מבוגר הוא היה תמיד איש של עשייה. תמיד התפעלתי מכך, שהוא מסוגל להעמיס על עצמו עוד ועוד דברים". סמוך להשלמת הלימודים, מונה אשי למנהל "דוּגַל", קומפלקס הנופש של מושב כנף בכנרת הכולל את חוף גולן, חוף דוגית וה"לונה גל". כהרגלו, נכנס לתפקיד בכל המרץ והיסודיות. מעיד סגנו, יריב המאירי: "המטרה העיקרית שאשי שם לעצמו, הייתה להפוך את 'דוגל' לאתר תיירות פעיל כל ימות השנה. אשי גם בנה מערכת בקרה שנותנת משוב יומי על ביצועי האתר, באופן שמאפשר לאתר בעיות תוך כדי התהוותן". "לא היה קשה להחליט על בחירתך", כתב חיים אוחיון, ממייסדי כנף. "כישוריך, אופייך השקט, השלווה שהייתה נסוכה על פניך כל הזמן שידרו עוצמה, החלטיות וביטחון לסובבים אותך. … מן הרגע הראשון בתפקידך כמנכ"ל, היית קשוב ולמדת מניסיונם של אחרים. קשוב לעובדים מקטן ועד גדול. כל יושב ראש ודירקטור היה חפץ במנכ"ל כמוך ואנחנו זכינו…" במסגרת שירותו במילואים, השתייך אשי ליחידה מובחרת של פלחה"ן (פלוגת הנדסה) בחטיבת הצנחנים. בתקופת מבצע "חומת מגן" היה מגויס במשך תשעים ימים ברציפות. "דאגתי לו," מודה אוסי, "כי ידעתי שהוא נמצא במקומות מסוכנים, אבל הוא אף פעם לא פחד ותמיד הקרין ביטחון ותחושה שיהיה בסדר". עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ארז אשי את התרמיל, והמתין לקריאה, נכון לתרום את חלקו ככל שיידרש. ביום הגיוס עוד הספיק להשלים את הגשר בגינה היפנית שהכין בחצר ("לקראת מסיבת בת המצווה של יובל – בעוד שנתיים…"). קודם שנכנסו ללבנון, עסק בגיוס תרומות כדי לקנות ציוד שהיה חסר ליחידה, והמריץ את אסנת לארגן ארוחת ערב לכל החיילים בגדוד, "כדי שלא יאכלו מנות קרב". לפני שיצא השאיר לה מכתב, וגם מתנה, שנותרה ארוזה זמן רב אחר כך. "לאוסקה אשתי המתוקה", כתב, "אני רוצה שתהיי חזקה בשבילי ותשמרי על שני האוצרות שלנו עד שאחזור. אני יודע כמה קשה לך, אבל יש זמנים שאין ברירה וצריך לעשות משהו על מנת שלשני האוצרות שלנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו בעתיד. … אַת האוצר העילאי הגדול ביותר לו זכיתי ואני מתכוון להיות איתך עד זקנה ומעבר לכך". אוסי, מצדה, כתבה לו: "… את הכוכבים והירח לו יכולתי, לך אתן… רוצה שתמיד תדע ותפנים שאותך אוהבת ללא שום תנאים… אני רוצה שתשמור על עצמך, כי אני באמת לא יכולה בלעדיך…" ביום שלישי, 8.8.2006, נכנס אשי עם גדודו ללבנון. הכוח הגיע לכפר דבל, התמקם באחד הבתים והתכונן לפעילות. למחרת, בצהרי יום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006) התקיפו מחבלי החזבאללה בטילי נ"ט (נגד טנקים) את המבנה שבו שהה הכוח, והמבנה קרס תחתיו. אשי נהרג עם פיצוץ הטיל הראשון. באירוע הקשה נפלו עוד שמונה מחבריו, לוחמי גדוד ההנדסה: רב-סרן נתן יהב, סרן יוני (ליאון) שמוכר, רב-סמל אלעד דן, רב-סמל גלעד זוסמן, רב-סמל עדי סלים, רב-סמל נאור קאלו, רב-סמל עידן קובי וסמל-ראשון בן (בנימין) סלע. אשי, החלל הראשון של כנף, נהרג בחג האהבה, שבועיים לאחר יום הולדתו השלושים ושישה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבמעלה גמלא. הותיר אחריו אלמנה בת ובן אם ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. ספדה לו אחותו טניה: "לכל אחד מאיתנו, אשי, היית עולם ומלואו. אח מהסרטים, בן שגאים בו, בעל נהדר, אבא מקסים, גיס שכל אחד מאחל לעצמו, חתן שיש כמוהו רק בסיפורים, דוד שתמיד אהב לשחק עם אחייניו … המשותף לכולנו הוא שהיית לנו חבר. … אתה היית האור שנמשכים אליו. … אהבת החיים שלך, תמיד עושה למען, עוזר, שם יד, יועץ ולוחם בדרכך השקטה לצדק, דובר אמת בלבבו … הצניעות והענווה עטפו אותך בהילה מלכותית ומלאכית … השרית אווירת ביטחון ורוגע פנימי אצל אנשים … אנחנו אוהבים אותך, אח יקר וחבר עד, ולעולם לא נשכח". הספדו של דודי שטיין, חבר למילואים: "בשבילי, יותר מהכול, אשי, היית בן אדם … הרגעים הקטנים האלה, שאתה צריך מישהו שייתן יד, ישים כתף …". בפנותו לילדיו של אשי, הוסיף דודי: "אבא שלכם, ילדים יקרים, נתן את היקר מכול, אבא שלכם נתן את החיים שלו כדי שתוכלו לחיות, ואנחנו נעשה הכול כדי לקדש את מה שהוא עשה". חיים בלומנפלד, קרוב וחבר: "אשי, החלל שנפער בנשמות אוהביך אין-סופי. מילאת תפקיד עצום בחייהם של רבים. אם יש סמל לטוב, להרמוניה, לאופטימיות בעולם הזה, היית זה אתה … תודה על שזכינו בכך שתהיה חלק ממסענו בעולם הזה". ספדו לו חברי כנף: "אשי, היית איש אשכולות, מצטיין בכל כך הרבה תחומים, כל מה שעשית היה תמיד מכל הלב ובמסירות אין קץ … היית חרוץ, שלֵו, זורם עם כל דבר, איש אסתטיקה ותכנון, עם נפש צעירה שיודעת לשמוח … נדמה, שדחסת לשלושים ושש שנותיך עיסוקים ופעלים שאנשים לא מספיקים בחיים שלמים … בלעדי אסנת, האישה שלך זה עשרים וארבע שנים, לא היית שלם. אי אפשר לתאר את האהבה העזה שלך אליה. … חייתם בסרט אהבה נדיר ומיוחד. … אנחנו מודים על הזכות להכירך, נעמת לנו מאוד, ואת פניך המאירות ננצור תמיד בלבנו". חברי כנף הקדישו לאשי גיליון מיוחד של ביטאון היישוב "כנפיים", וכתבו: "לכל אחד יש את אשי שלו, וכל אחד יזכור אותו בדרכו, אך כולנו למדנו להכיר עוד נדבכים של אופיו ומגוון תכונותיו ואהבותיו. שמחת החיים, האופטימיות, השלווה, האהבה הגדולה, יכולת הנתינה והשלמות של כל רגע בחייו – כל אלו הם עבורנו צוואתו של אשי במסע החיים". בחוברת התפרסמו מכתבי פרידה, הספדים, וכן המכתב שכתבה יובל לאביה במהלך ימי השבעה: "… אתה היית אבא מקסים ונחמד ומתוק ואוהב ועוזר ונותן ותורם ומקשיב ומחייך. אני מבטיחה לך לעזור לאימא וללמוד טוב ולשמור על איתי. ואני רוצה שתמיד תזכור אותנו בלב שלך ואנחנו נזכור אותך כל רגע שאפשר ובכל דקה. … אני אוהבת אותך בלי סוף". חברי כנף הנציחו את אשי במעיין על שמו ביישוב ובמסלול לרכיבת אופניים ברמת הגולן. לזכרם של חללי הקרב בדבל הוקם שביל מטיילים מים אל ים, המחבר בין אכזיב לכנרת. בשנת 2007, במסגרת הפרויקט של גלי צה"ל "עוד מעט נהפוך לשיר", בחר הזמר עידן יניב להלחין ולבצע שיר שכתב אשי: "איתך ורק איתך / רצתי על החוף היום / והשמים בערו להם / והשמש שקעה לה בים / והמים החלו מאדימים / כאילו הם נשרפים ועולים בלהבות // אילו רק היית כאן אתי / יפתי שלי, לחלוק רגע זה אתי / אילו רק יכולנו לשכב על החוף הלח / מחובקים, / אך את כה רחוקה על הפסגה / ואני פה ורוצה כל כך להיות שם / איתך ורק איתך / אוהב אותך כל כך …"
