נובוגרוד, יעקב

בן פנינה ואברהם. נולד ביום י"ב באלול תשי"ב (2.9.1952) בבני ברק. למד בבית-הספר היסודי 'מעלות' בבני ברק והמשיך את לימודיו בגימנסיה ההומנית בעירו. לפני גיוסו לצה"ל עבד בחברת 'אמבולנס נעם'. יעקב גויס לצה"ל בחודש מאי 1970 והוצב בחיל הרבנות הצבאית. לאחר הטירונות שימש כמוסמך כשרות וכנהג משאית. בתיקו האישי מצויה המלצת מפקדיו להעלאתו בדרגה וכך נכתב בה: "מומלץ על הענקת דרגה מיוחדת בהתחשב במסירותו ונכונותו לפעילות מעל הנדרש". בתעודת השחרור שלו בסיום שירותו הסדיר נכתב: "ישר, לויאלי, מסור לעבודתו, מתחבב על חבריו לעבודה." לאחר שחרורו עבד במד"א בתפקיד נהג אמבולנס. הוא נקרא לתקופות מילואים ביחידתו. להלן הערכת מפקדיו המצויה בתיקו האישי: "חייל ממושמע, נאמן ומסור, עושה הכל לקידום הנושאים עליהם מופקד. מילא תפקידו מעל ומעבר למקובל. מתנדב לשירות מילואים ואוהב את היחידה". הוא קיבל אות מלחמת יום-הכיפורים ואות מבצע שלום-הגליל. ביום ו' בניסן תשנ"ג (28.3.1993) בהיותו בשירות מילואים נפל יעקב בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו אח – יצחק. במכתב תנחומים לאחיו כתב מפקדו, עוזר הרב הפיקודי: "מי כמוך כאח אשר גדלת לצדו פרק זמן ממושך יודע עד כמה גדולה האבידה של נפש יקרה, חביבה ואצילה אשר כל מעייניו וחייו היו עזרה לזולת, התנדבות לכל משימה ומבצע, בין אם נדרש לכך ובין אם לא נדרש, תמיד ראש וראשון לעושים ולמעשים. כולנו המומים, לא מבינים, לא מאמינים שלא נזכה לראות יותר את יענק'לה, את חיוכו התמידי, את הרוח הטובה שהשרה בקרב הסובבים אותו ואת הלהט היצירתי שפעם בו. לכולנו הוא יחסר. גאוותנו על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקנו שאדם כזה נמנה עם היחידה. חכמינו כבר אמרו שצדיקים, מעשיהם הטובים הינם הזיכרון האמיתי ולנו לא נותר אלא ללכת בעקבותיו ולאמץ את מעשיו הטובים והחיוביים למען הזולת, צה"ל וכלל ישראל. אחיו הקים לזכרו פינת הנצחה במקום עבודתו.