נדל, יאיר (‘מושי’)

בן הנריאטה ואמנון, נולד בחיפה ביום כ"ד באדר תשכ"ו (16.3.1966). הוריו מספרים: "בננו הבכור יאיר נולד באחת הערים היפות בעולם. נתנו לו את השם יאיר משום שכבר מהרגע הראשון היה מאוד עירני ושמח באופן מיוחד ולכן נתנו לו את שם החיבה מושי (בתרגום מצרפתית 'זבובוני'). שם החיבה הזה דבק בו וכך קראו לו כל השנים, במשפחה ובקרב החברים הקרובים לו." למושי היתה ילדות מאושרת, הוא גדל בתוך משפחה חמה ואוהבת. מאוחר יותר נולדו אחיו עידן, שמאוד אהב ואחות חמודה נטלי, שבה התגאה. יאיר למד בבית הספר היסודי הממלכתי 'אהוד', בחטיבת-הביניים עירוני ה' ובבית-הספר התיכון המקצועי בסמ"ת בחיפה. במקביל ללימודיו ניגן יאיר בפסנתר כתחביב. הוא למד בקונסרבטוריון ע"ש 'רובין', ניגן מוסיקה קלאסית ובמיוחד אהב לנגן את הטוקטה של באך, יצירה שלמד לבדו בגיל 14. מאוחר יותר החל יאיר לנגן מוסיקה מודרנית על סינטיסייזר ויחד עם חברים היו מנגנים להנאתם. מאביו, ירש מושי את היושר וההגינות, את הידע במלאכות שונות בתחומים נרחבים ביותר. מאמו, אשר גדלה באחד האיים הפראיים והגדולים בעולם, מדגסקר, ירש את אהבת האמנות והטבע. בילדותו שמע אינסוף סיפורים רבי קסם על מדגסקר מסבתו, אמה של אמו ובגיל מאוחר יותר העדיף לשמוע סיפורים על הצבא מסבו, אבי אמו. מושי היה מוקסם מעברו הצבאי של סבו, שסיים בנעוריו את לימודיו האקדמיים במסגרת הצבא הצ'כוסלובקי אשר היה קשור בסאן-סיר שבצרפת. למושי היו חיי משפחה קרובים והדוקים מאוד, אבל הוא אימץ לו גם משפחה שנייה "הצבא", וכל חייו כוונו לשם. בשנים האחרונות הוא חשב על מפקדיו, על חבריו, על עבודותיו ועל לימודיו ותוך כדי כך מצא זמן לתחביב הרכיבה על סוסים. בכל אשר פנה, ניסה לעצב לפי האמונה והאידיאל שלו את החניכים הצעירים יותר. הוא העמיד את כולו לרשות הצבא ושירת את ארצו ואת עמו בגאווה ובכבוד. הוריו כיבדו את רצונו והתחשבו ברגשותיו ולא עמדו בדרכו. בתחילת חודש אוגוסט 1984 התגייס מושי לשירות חובה בצה"ל. לאחר הטירונות, הוצב בחיל-האוויר ונשלח לבית-הספר הטכני לקורס מכונאים של מסוקי יסעור. את הקורס סיים בהצטיינות, קיבל דרגת רב"ט והוצב להדרכה בבית-הספר הטכני. לאחר תקופה הוצב, לבקשתו, בטייסת יסעור, שם ביצע שורה של תפקידים מגוונים. מושי נשלח להרחבת הכשרתו המקצועית לקורס מכונאים וכן לקורס טכנאים, שגם אותו סיים בהצטיינות וחזר לטייסת בתפקיד קצין הדרכה ראשי. בתפקיד זה היה אחראי על הכשרת המכונאים המוטסים. יאיר בנה מחלקת הדרכה לתפארת. לדברי מפקדו, הוא הפגין מוטיבציה גבוהה ותרם רבות בתחום ההדרכה, ומשום כך היה מועמד לצאת לקורס קצינים. במהלך שירותו התקדם מושי בסולם הדרגות הפיקודי עד לדרגת רס"ר. בטפסי חוות-הדעת על נגדים כתבו מפקדיו: "בעל מקצוע טוב מאוד… מכונאי מוטס מעולה. מבצע תפקידו ביעילות רבה." ביום כ"א בחשוון תשנ"ד (5.11.1993) נהרג יאיר בתאונת-דרכים והוא בן עשרים-ושבע. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. על קברו נפרד ממנו מפקדו: "אתה היית מעמודי התווך של הגף הטכני, בעבודה המעשית ובהובלת מחלקת ההדרכה. אתה היית מאלה שזכו להיות מכונאים מוטסים. השתתפת בגיחות רבות, באימונים ובפעילות מבצעית". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "יאיר עבר את כל מסלול ההכשרה ממכונאי ועד לקורס מכונאים מוטסים… הוא קידם את התחום הטכני, הכשיר מכונאים רבים והכניס תוכן רב לתפקיד זה. הוא היה דוגמה ומופת לכל חבריו בטייסת. כל תפקיד שהוטל עליו ביצע ברמה גבוהה מאוד… יאיר היה מקצוען על הקרקע וגם באוויר."